הוא רק בכיתה ז', אבל קצב הקריאה שלו ישאיר גם את האקדמאים המנוסים ביותר מאחור. שי טונדובסקי, תושב שכונת יפו ד', קרא בשנה האחרונה 469 ספרים – ממוצע של יותר מספר ליום. רגע לפני חגיגות בר המצווה שלו, ועם חלום גדול להיות ממציא, הוא מספק הצצה מרתקת לעולמו של מי שמחזיק בתואר שיאן הקריאה של תל אביב-יפו זו השנה הרביעית ברציפות – ומנפץ בדרך כל תקרת זכוכית אפשרית.
איתן אלחדז ברק
בפינת הספרייה השכונתית של בית רק"ע ביפו ד', בין מדפים עמוסים בספרות רוסית, ספרי קומיקס חרדיים וכרכים בשפה הערבית, עומד נער צנום עם משקפיים, לבוש בחולצה שחורה שעליה איור של חתול עונד אוזניות. למתבונן מהצד הוא עשוי להיראות כמו עוד תלמיד שמחפש מקלט מהחום התל-אביבי, אך עבור קהילת הקוראים בעיר, מדובר בסיפור מעורר השראה שמפרק בזה אחר זה את כל הסטיגמות החברתיות המוכרות.
שי טונדובסקי, תלמיד כיתה ז' הנמצא על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה, הוא "שיאן הקריאה" הבלתי מעורער, על פי נתוני השאלת הספרים של מחלקת הספריות בעיריית תל אביב-יפו
עם הישג פנומנלי של 469 ספרים בשנה החולפת, הוא שובר את השיאים של עצמו פעם אחר פעם – ומעבר לכך, מוכיח שנקודת הזינוק אינה מגדירה את גבולות היכולת.
שי גדל בשכונת קשת יום מורכבת, לצד אוכלוסיות מוחלשות, עולים חדשים, בני הקהילה האתיופית ותושבים ערבים. הוא בן לאם חד-הורית מסורה ובשנים האחרונות עבר תהליך של חזרה תשובה. כל אחד מהנתונים הללו לחוד היה יכול לשמש עבור סוציולוגים כתירוץ לפערים לימודיים, אך שי – בשקט, בצניעות ועם ספר ביד – מנפץ כל תקרת זכוכית וסטריאוטיפ אפשרי.
"פשוט התחלתי לפתח את מהירות הקריאה שלי, זה הכל", הוא מסביר בפשטות כובשת, בעיניים בורקות מאחורי העדשות.
"רואה אם זה מתאים לי – ולוקח"
בזמן שמרבית בני גילו עסוקים בגלילה אינסופית ברשתות החברתיות, שי מצא שיטה ייחודית משלו לברור את העולמות אליהם הוא צולל. הוא לא נשען על המלצות של מבקרים או אלגוריתמים, אלא על המגע הבלתי אמצעי עם הספר.
כשהוא אוחז בידיו עותק של הקלאסיקה הישראלית "יש ילדים זיגזג" מאת דויד גרוסמן, הוא מדגים את התהליך: "אני פשוט קורא את התקציר, רואה אם זה מתאים לי, ואם כן – אז אני לוקח". כשהוא מתבקש להקריא את גב הספר, מהירות הקריאה שלו ניכרת מיד, מעבירה בדייקנות את סיפורו של נונו, הילד שנקלע למסע מטלטל ברכבת.
הבחירה של שי בגרוסמן היא עדות לרבגוניות שלו, אך הז'אנר המועדף עליו הוא מדע בדיוני ופנטזיה – עולמות שבהם הדמיון אינו כבול לחוקי המציאות הסטנדרטיים. הסופרת האהובה עליו היא מאירה ברנע גולדברג, והספר ששבה את ליבו במיוחד השנה הוא ספרה החדש, 'בן בן ודדה'. החיבור בין השניים אינו חד-צדדי; ברנע גולדברג, מחברת סדרת "כראמל" המצליחה ששי כה אוהב, מכירה את הקורא המושבע שלה באופן אישי.
הרעב הספרותי של שי הוא כה עצום, עד שהספרייה השכונתית הפכה קטנה עליו. הוא כבר הספיק לקרוא את כל הספרים שעניינו אותו ב"בית רק"ע", וכדי להשביע את צימאונו לידע, עבר בשנה האחרונה להשאיל ספרים באופן קבוע מספריות אחרות ברחבי העיר.
בעניין זה יש לציין כי שיאני הקריאה הצעירים יזכו להוקרה בטקס שיאני הקריאה העירוני שייערך ב־14 ביוני בבית אריאלה – הספרייה העירונית המרכזית של תל אביב-יפו ומרכז התרבות העירוני, במסגרת אירועי חודש הספר העברי שנפתח השבוע, זאת במעמד סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו – חן אריאלי.
בחזרה לשי שמתברר כי המשיכה שלו לעולמות הפנטזיה והטכנולוגיה אינה מקרית. שי מתעניין עמוקות במדע, והחלום הגדול שלו לעתיד הוא ברור וממוקד: "להיות ממציא כשאהיה גדול". מוחו, שמורגל לחשוב מחוץ לקופסה דרך אלפי דפי ספרים, כבר מכוון ליצירת המציאות הבאה.
המרשם של שי: "פשוט בלי מסכים"
לא פעם הורים מתוסכלים תוהים כיצד ניתן לנתק את הילדים מהמסכים ולהחזיר אותם אל הספר המודפס. לשיאן הקריאה של תל אביב יש תובנה חותכת, כמעט רדיקלית בעידן הנוכחי, המבוססת על החינוך שקיבל בבית מאמו.
"כמו שאימא שלי עשתה", הוא מגלה את הנוסחה המשפחתית, "פשוט… בלי מסכים. ישתעממו, ויקחו ספרים". עם זאת, כמי שמבין את נפשם של בני נוער, הוא מציע גישה מאוזנת: "אחרי שהם כבר יתאהבו בספרים, לתת להם פה ושם מסכים. זה לא הכי נורא. לאזן ולשלב".
כשנשאל על משחקים פופולריים כמו 'רובלוקס' שמשעבדים מיליוני ילדים ברחבי העולם, הוא לא מהסס להביע את דעתו הנחרצת, מלווה בתנועת יד מבוטלת וחיוך ממזרי: "לא, לא, לא. זה מוגזם מדי. זה, אם תשאלו אותי, ואני אומר את זה במילה אחת: טיפשי".
"איך מחזירים את הילדים לספרים? כמו שאימא שלי עשתה: פשוט בלי מסכים. ישתעממו, ויקחו ספרים"
בין טעמי המקרא לשקט שבבית
חייו של שי משלבים באופן מרתק בין קודש לחול. הוא מקפיד על תפילות יומיות ושולט היטב ברזיה המורכבים של קריאת התורה וההפטרה על פי הטעמים המסורתיים. ההרגל הזה משתלב היטב בימים אלו, כאשר הוא לומד במרץ לקראת חגיגת בר המצווה שלו שתתקיים בעוד כחודש
העולם של שי מרוכז ברובו בין כותלי הבית והספרייה, אך הוא עשיר ומלא בזכות רשת תמיכה קהילתית, הכוללת את הספרנית המסורה דינה, וכן את מרכז "תותים" – מרכז עירוני למשפחות וילדים מיוחדים המהווה עבורו עוגן משמעותי.
בסופו של דבר, הסיפור של שי טונדובסקי הוא סיפור על ניצחון של הסקרנות וההתמדה על פני כל נסיבות החיים. עם חיוך רחב, הוא משאיר אותנו עם ציפייה גדולה להמצאה הבאה שלו – או לפחות, לשיא הבא שהוא עתיד לשבור בספריות הבאות של העיר.
