הטיפוס אל עבר האנדרטה לזכר נופלי בני ברק, הניצבת על הגבעה המתנשאת מעל העיר,הרגיש כמו מטפורמוזה בין בני ברק שמסתייגת מהציונות לבין המקום אולי היחיד בעיר שבו הדגל מתנוסס ברוב כבוד. מקום בו חיילים הילכו בכבוד עם מדים, 'התקווה' נישאת בפי כל. צעירים ללא כיפה לצד חובשי כיפות סרוגות של בני עקיבא, וחסידים עטויי קפוטות שחורות ומגבעות "קאפעלוש" עגולות, שעמדו אלו לצד אלו בדממה דקה
כתב וצילם – איתן אלחדז ברק
בקהל בלטו המדים של אנשי "איחוד הצלה" וזק"א תל אביב – האנשים שעבורם השכול אינו רק זיכרון, אלא מציאות יומיומית. בתוך בליל הדמויות הזה, בלטה גם ח"כ טלי גוטליב, שעבורה המעמד הזה הוא חזרה הביתה.
"אני כאן כל שנה, גדלתי בעיר הזאת", סיפרה לי גוטליב בשולי הטקס. בעוד שבזירה הפרלמנטרית היא ידועה בסגנונה הלוחמני, כאן, מול האנדרטה, היא נשמעה אחרת. "זה טקס מרשים ומאחד שיש בו הכל – תכנים דתיים ורוחניים לצד תכנים רגילים. יש כאן כאב שחוצה כל מגזר, והכל נעשה בסופר-כבוד, בלי בידול ובלי התנאויות".
כששאלתי אותה על הסטיגמות המלוות את העיר החרדית בהקשר הלאומי, היא בחרה להגן על המארחים: "החברה החרדית לא צריכה להוכיח יותר ממה שהיא כבר הוכיחה במלחמה הזאת, בטח לא אחרי אירועי התופת של אוקטובר. נכון, תפיסת העולם שלי היא גיוס לכולם, אבל לא כל החוכמה בידיי. אני מכבדת את החברה החרדית על המבנה והחינוך שלה. לא משנים הכל באבחה אחת".
הטקס בבני ברק נושא אופי ייחודי, לא רק בגלל משתתפיו אלא גם בשל צליליו. בשל ימי ספירת העומר, הטקס כולו לווה בשירה ווקאלית בלבד. המגבלה ההלכתית הזו יצרה אווירה חשופה ומרגשת. רגע השיא נרשם כאשר הזמר ישי לפידות, מלווה בשלושה זמרים וילד, ביצע את "תשמור על העולם ילד". היעדר כלי הנגינה רק העצים את התדר האנושי שעבר בין המשתתפים.
הטקס מוקדש לזכרם של 413 נופלי העיר. רובם שייכים לעבר שבו בני ברק הייתה מגוונת יותר, אך ישנם גם כאלו שנפלו בעיר מאז השבעה באוקטובר כמו שלמה אליהו אלשיך ז"ל, תושב העיר בן 27 שנרצח במסיבת הנובה, ואליהו (אליה) טולדנו ז"ל, שגדל והתחנך בעיר להוריו המתגוררים בה, ונחטף מהמסיבה לעזה שם מצא את מותו.
בין הכיסאות פגשתי את אברהם איזנברג, מנכ"ל בית הכנסת הגדול בתל אביב ואיש עסקים שחי שנים ארוכות בלונדון. איזנברג, דמות צבעונית שאחזה בתמונת חלל צה"ל קרוב משפחתו, שיתף בסיפור מדהים על הקשר שלו למייסד העיר:
"הסנדק שלי בברית היה החזון אי"ש זצ"ל. בשעת הברית נוצר לי דימום רב והייתה בהלה. אמא שלי רצה אליו הביתה איתי בידיים ואמרה לו: 'קח אותו, הוא עכשיו בידיים שלך'. הוא הורה על פעולה רפואית מסוימת וככה ניצלתי. מאז, כל ההצלחות שלי בחיים קשורות לסנדק שלי".
הטקס, שכלל אמירת משניות והקרנת שמות הנופלים, נערך בנוכחות ראש העיר ורבנים מקומיים. בחוץ, התגודדו קבוצות של ילדים סקרנים שלא הורשו להכנס כדי לשמור על השקט
"הטקס הזה הוא רפואה לחברה הישראלית", סיכמה גוטליב לפני שנפרדנו, "חברה שלא מחפשת פרוגרסיביות או שמרנות, אלא מקום שיש בו הכל מהכל".
הערב נחתם בשירת "אני מאמין" אדירה ובקדיש יתום. על הגבעה המשקיפה על גוש דן, בין ארץ ישראל הלוחמת לבני ברק המתפללת
