בלב ההומה והמסחרי של תל אביב, בין חנויות אופנה לבתי קפה שוקקים, צמח לו פרויקט אמנותי מעורר השראה בשילוב בלתי צפוי בין המקדש הקפיטליסטי לאומנות מקיימת. בין התאריכים 6 באפריל ל-13 ביוני, דיזנגוף סנטר, הקניון האיקוני, עובר טרנספורמציה מרהיבה והופך לבמה יוצאת דופן לביאנלה השנייה לאמנות סביבתית. זהו אירוע אמנותי רחב היקף וייחודי מסוגו, המאגד אמנים ואמניות מהשורה הראשונה מישראל ומחו"ל, ופותח את שעריו לקהל הרחב – בכניסה חופשית.
איתן אלחדז ברק
הביאנלה, באוצרותה של נאוה בני, אינה מסתפקת בחללי תצוגה סטנדרטיים. היא מתפרשת על פני כל המרחבים, המסדרונות ואפילו הגג של הסנטר, ומציגה 13 מיצבים מרהיבים בגודל טבעי, עבודות וידאו, סרטי אנימציה ומיצבים תלויי-מקום – כולם בוחנים ומהדהדים את הקשר המורכב והמתפתח שבין האדם לסביבה בשנת 2025. זהו מפגש בין האמנות ליומיום, בין הרהור עמוק למסלול קניות, שמעורר שאלות חשובות ומציע תובנות חדשות דווקא במקום הלא צפוי ביותר.
מסע אמנותי בלב הקניון: יצירה פוגשת קהל
המיצגים פזורים בטבעיות ברחבי הסנטר, מזמינים את המבקרים – אם בסיור מודרך ואם באקראי – לגלות שכבות חדשות של משמעות במרחב המוכר. סיורים חינמיים מתקיימים מדי יום, מה-8 באפריל ועד ה-13 ביוני, בשעה 18:00 (ובימי שישי בשעה 12:00), ביציאה משער 3. משך הסיור כשעה, והוא מציע הזדמנות בלתי רגילה לצלול לעומק היצירות והרעיונות שמאחוריהן. זהו לא עוד ביקור במוזיאון, אלא חוויה אינטראקטיבית שמנגישה אמנות עכשווית לקהל רחב ומגוון, מתוך הבנה שאמנות היא חלק בלתי נפרד מחיינו.
אחת היצירות הבולטות, הממוקמת בחלל הגבוה של הסנטר, היא "השלם החסר" של תגית כלימור. מיצב גדול ממדים זה מורכב מחמישה קולאז'ים של רישומי נוף – טבעי, חקלאי או עירוני – המודפסים על משטחי יוטה אדומה. "כשילד מצייר בית, הוא יצייר קודם את האדמה ואת השמים – את הבסיס," מסבירה כלימור, ומציעה תובנה נוקבת: "משם הכל צומח, נבנה – מתוך הטבע האחד השלם נגזר כל השאר… ביחסי הגומלין בין הטבע, התיעוש והאנשים מתקיימת החסרה מובנית." בעבודתה, כלימור מבצעת פעולת החסרה מכוונת של עץ, אדם ובית, ומשאירה את הגופים החסרים בחלל בחוסר יציבות, כביטוי מוחשי לרעיון שהטבע והאנושות הם "רקמה חיה אחת ששואפת לאיזון ולחזרה לשלם אבל שוכחת זאת מידי יום. החזרת החסר כדי להרכיב מחדש את השלם כרוכה במאמץ ואנחנו עצלים."
תגית כלימור עצמה היא דמות מרתקת – אדריכלית ואמנית רב-תחומית, מייסדת ושותפה במשרד קנפו-כלימור אדריכלים, מחלוצי הבנייה הירוקה בארץ. פרויקטים כמו מבנה ה-Agro-Housing בסין, המשלב חממות ורטיקליות בבניין דירות, והביתן הישראלי באקספו במילאנו עם חזית של שדות חקלאיים ורטיקליים, מעידים על חזונה הסביבתי. היא מרצה בכירה בטכניון ויוצרת עבודות פיסול ומיצבים עם דגש על נושאים סביבתיים, המשלבים יופי ואחריות.
שבריריות הטבע ותעשיית האדם: קריאה לפעולה
הביאנלה אינה חוששת להתמודד עם נושאים כאובים. כך למשל, המיצב של שחר קושט מציג דבורים מכניות עשויות מתכת, הנראות כאילו "עטו שריון בהתייצבן למלחמת הקיום שלהן." הן מניעות את כנפיהן בתנועה שהיא בין פרפור לניסיונות היחלצות. "צליל משק כנפיהן העדין, מזכיר לנו כמה שברירית היא מערכת הטבע – ועד כמה המין האנושי תלוי בה," מסביר קושט. המיצב מהדהד את תופעת התמוטטות מושבות הדבורים (CCD) המאיימת על קיומן בשל שינויי אקלים וחומרי הדברה – תזכורת חדה לכך שגם היצורים העמלניים והחיוניים ביותר אינם חסינים מפני השפעות האדם. קושט, סטודנט לאמנות בבצלאל ופעיל חברתי, מביא עמו את רוח ההתנדבות והמעורבות שמאפיינת את יצירתו.
בנימה אופטימית יותר, אך עדיין עם הד של אובדן, מציגה תמר בלום-צידון את יצירתה המעוררת מחשבה. "ביצה היא סמל לאופטימיות. היא מגלמת בתוכה היווצרות של חיים. הבקיעה ממנה אל העולם מסמנת התחלה חדשה," היא מציינת. אך הביצה במיצבה מונחת על "מצע של זרדים פזורים ושרופים במרכז, זכר לקן שהיה ואיננו." העבודה, הבנויה משלד קרטון תלת-שכבתי ממוחזר מאריזות אופנועים מיפן ומעטפת נייר פרגמנט מקומט המעניקה תחושת שבריריות, מחברת בין עולמות האמנות והטבע להשלכות התיעוש. בלום-צידון, בוגרת בצלאל בהצטיינות וזוכת פרס סנדברג, רואה בפיסול מחומרים ממוחזרים ובניית מיצבים תלויי-חלל במוזיאונים ובחללים מסחריים, "חלק קהילתי משמעותי" של הנגשת האמנות.
המים, האוויר והפסולת: השתקפויות של מציאות
נושאים נוספים, כמו הלבנת אלמוגים, מוצאים ביטוי עוצמתי בביאנלה. עובדיה בנישו, בוגר שנקר ומאייר מוכשר שזכה להכרה בינלאומית, מציג איורים נוגעים ללב בנושא זה. "האיור נוגע בתופעת הלבנת אלמוגים המתרחשת במעמקי הים בשוניות בכל העולם וגם כאן אצלנו באילת," הוא מסביר. בנישו מצייר עולם ימי עשיר בצבע ויצורים, שבו "העולם הזה דוהה… עולם מרהיב ושוקק חיים הולך ונעלם ומלבין – היש הצבעוני הויזואלי הממחיש את החיים מול האין הלבן – קורה עכשיו מתחת למים." זוהי תזכורת כואבת אך חיונית למשבר האקולוגי המתרחש מתחת לפני השטח.
במיצב "חמישים מעלות בצל", שירה שטיין, בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, מציגה פתרון חדשני לבעיית הפסולת החקלאית של כפות תמרים. היא משתמשת בחלקים הרכים של פסולת זו כדי ליצור "בד עור" המשמש כחומר גלם למוצרים ברי קיימא. שטיין חוזרת אל המקור – אזור ים המלח, שם גדלים התמרים המתוקים בסביבה הקיצונית – ויוצרת "צל וחיים" מיריעות כפות התמרים, המדמות נוף חרב, אוהל ונחש המתפתל על המלח. עבודתה משלבת אסתטיקה וקיימות, ומציעה נקודת מבט אופטימית על מיחזור ויצירתיות.
מעבר לאטמוספירה: זיהום בכל שכבות הקיום
הביאנלה אינה חוששת לבחון את השפעת האדם גם מעבר לכדור הארץ עצמו. תום לאב, מעצב רב-תחומי, יוצר מטאפורה ויזואלית למורכבות המשבר האקולוגי העכשווי במיצב הווידאו הרב-שכבתי שלו, "שכבות של שינוי". באמצעות הקרנה על וילונות טול שקופים למחצה, הוא יוצר מרחב תלת-ממדי שבו דימויי אוקיינוסים מזוהמים ופסולת חלל חודרים ומשתנים. "האפקט המתקבל מייצר תחושה של ערפל ואי-בהירות, המהדהד חוסר הוודאות לגבי עתיד כדור הארץ," מסביר לאב. הוא מדגיש כי "ההשפעה האנושית המוצגת בעבודה חורגת מעבר לגבולות האטמוספירה, כשהפסולת בחלל מקבילה לזיהום באוקיינוסים," ובכך מדגיש את הקשר ההדוק בין המערכות האקולוגיות.
לצד אלו, מציגות גם אמניות כמו תמר ניקס ("לפני הסערה", העשויה ממצנחי ים פגומים שניתן למחזרם), שי עיד אלוני ("עקבות של זיכרון" מעץ, בד ודיו), טל שטח ("במערב העיר יש ים", גרפיטי המציג את תל אביב מוצפת), ירדן לוינזון ("הארכיאולוגיה של העתיד" מבדים ממוחזרים המוטמעים בבקבוקי קולה), אשר אלהרר ("הנוזל היקר בעולם" מעץ), אלה קז'יאנה ("הר הרוחות", צילום יער לאחר שריפה), זהר ירום ("בין אדמה לשמים" בטכניקה מעורבת של חול על קנווס), ורו (רות) בועזסון ("חיי לילה" מחומרים אורגניים). קיימים גם מקבץ סרטי אנימציה באוצרותו של בן מולינה, המרחיבים את השיח הסביבתי באמצעי מדיה נוספים. כל אחד מהאמנים מביא פרספקטיבה ייחודית, אך כולם מתאחדים במסר העמוק על הקשר בין האדם לסביבתו ועל הצורך הדחוף במודעות ופעולה.
דיזנגוף סנטר: לא רק קניון, אלא חזון תרבותי
אירוע מרגש זה מצטרף לשורה של יוזמות נועזות שהופכות את דיזנגוף סנטר לאחד הקניונים הייחודיים והמשפיעים ביותר בעולם. זהו אינו עוד "מרכז מסחרי" רגיל, אלא מודל לחיקוי עבור בעלי קניונים ברחבי העולם, המגיעים ללמוד מדן פילץ, הבעלים שחזונו הפך את המקום למרכז תרבות וקהילתי שוקק חיים. הביאנלה לאמנות סביבתית היא ביטוי נוסף לחזון רחב היריעה הזה, המאמין בהנגשת אמנות איכותית לציבור הרחב ובשילובה במרקם היומיומי של העיר.
ביקור בביאנלה השנייה לאמנות סביבתית בדיזנגוף סנטר הוא קריאה לצפות ביצירות אמנות מעוררות השראה, במקום שבו הקניות פוגשות את הקיימות, המודרניות את הטבע, והשגרה את היצירה. זוהי קריאה להתעוררות, הזדמנות להרהר על מקומנו בעולם ועל אחריותנו המשותפת לעתיד. האם נצליח, כבני אדם לקיים עצמנו מבלי לפגוע בסביבה ? הביאנלה בדיזנגוף סנטר מזמינה את כולנו להצטרף למסע הזה.
