אחרי שכבר הציגו במוזיאון הגיעה תורם של האמנים על הרצף להציג בגלריה מכובדת: כך נוצר שיתוף פעולה מסקרן בין 'מקום לאמנות' וסדנת האמנות של כפר שמעון בו מתגוררים אוטיסטים בוגרים. אחד האמנים המסקרנים שמציג בתערוכה הוא ניר אלוני שנולד עם אוטיזם קשה מה שלא מנע מבעדו להפוך בגיל צעיר לאלוף הארץ בפאזלים, למד לנגן בפסנתר ובשלב מסוים הדהים את קהילת הארכיאולוגים כאשר החל להרכיב שברי כדים במהירות וסבלנות מה שהפך אותו 'לרפא החרסים הטוב בארץ'. הציורים שלו צבעונים, מושכים את העין ומהווים לפי עדותו של אוצר התערוכה יאיר ברק: "עדות אמיתית לאומנות אותנטית, ללא תיווך או השכלה קודמת"
גלרית מקום לאמנות רגילה לארח תערוכות של אמנים חדשים וגם מוכרים אך לפני כמה חודשים נוצר שיתוף פעולה יחודי מסוג שהוליד תערוכה פורצת דרך לפחות בעולם האומנות המקומי: "בדרך כלל אני מציג תערוכות של אמנות עכשווית כך שזה לא משהו שאני רגיל להציג" מספר האוצר ובעל גלריה 'מקום לאמנות' בקרית המלאכה, יאיר ברק
שיתוף הפעולה נולד דרך מכרה משותפת לעודד קורתי, מנהל כפר שמעון לבין האוצר ברק: "אני זוכר שעודד אמר לי 'האם אלו עבודות שגם יכולות לעניין אנשים?" אני אמרתי ואני עומד על כך שאנחנו לא רק מציגים כאן אמנות של אנשים על הרצף אלא אומנות שעומדת בפני עצמה".
עבודות האומנות של האנשים על הרצף האוטיסטי מוגדרות כאמנות שהיא מחוץ לשדה המוכר. אומנות אאוטסיידרית או המונח הצרפתי 'ברוט' כאומנות גולמית: "אני מודה שקשה למצוא תערוכות כאלו בנוף הגלריסטי אך במוזיאונים בהחלט הציגו תערוכות כאלו כמו מוזיאון הוויטני או מוזיאון חיפה שהציג תערוכה כזו בשם: 'נאיבים, אאוטסיידרים ואוטודידקטיים'.
זו אמנות שאינה מתכתבת עם איזה שיח כלשהוא אלא רק עם העולם הפנימי של האמנים עצמם: "אנחנו כפר שנמצא בישוב שריגים ליד בית שמש. חלק גדול מהעשייה שלנו הוא סביב אמנות ומלאכות עתיקות" מספר מנהל הכפר עודד קורתי, "סדנת הציור שלנו מאוד מפותחת. כל עולם הביטוי זה נושא שכמעט ולא יוצא אצל אנשים עם אוטיזם לא בדרכים שאנחנו מכירים כמו שפה דבורה, לא בשפת עיניים או מגע. עניין אותנו לנסות האם אותה אמנות יכולה לעניין אנשים אחרים".
אחד האמנים המרשימים שמציגים בתערוכה הוא האמן ניר אלוני שנולד עם אוטיזם קשה אך כבר בגיל צעיר התחיל להפגין כישורים יוצאי דופן: "בגיל שלוש הוא כבר חיבר פאזלים מורכבים" מספרת אמו חנה שאף היא עוסקת בציור, "בשלב מסוים הוא אפילו זכה בתחרות הפאזלים הארצית" מפתיעה אמו ומספרת כיאה לאם גאה על שלל כישוריו כמו נגינה על פסנתר וכמובן ציור. לפני כמה שנים הוא הגיע לעבוד ברשות העתיקות ושם מהר מאוד הפך 'לרפא החרסים הטוב בארץ': "רק ממבט אחד על מאות שברי חרסים הוא יכל להרכיב בראשו את החרס" מספרת אמו "ברשות העתיקות היו ניגשים אליו ושואלים: 'האם זה משהו שניתן להרכיב ממנו כד?' הם היו מראים אוסף שברים והוא כבר ידע את גורלו.
