הם חיים כל השנה באווירה קרנבלית והם לא זקוקים לפורים "כדי לממש את הפנטזיות שלהם". אז תכירו את האנשים שעזבו את 'המקצוע המשעמם שלהם' כדי לברוא לעצמם מלתחה שלקוחה 'מארץ הפלאות' . לקראת פורים הם מבקשים מאתנו להבין שבעזרת בגדים 'נכונים' אפשר למצוא זוגיות, להביא מזור לנפש וליצור משמעות
אילה תופרת לעצמה בגדים כבר מגיל שמונה והיא משתמשת בכוח העל שלה כדי 'להגשים פנטזיות' ולמצוא שידוכים לגברים 'שאף בחורה לא הסתכלה עליהם'. לידור הולך למס הכנסה כמו אחד שיצא ממסיבת טרנס וענת הופיעה יום אחד בחברה ההיי טק בה היא עובדת כמו אחת שלוהקה לסרט המשך ל'פרסיליה מלכת המדבר'. פורים גרסת המציאות
פגשתי פעם במסיבת פורים נער ממוצא אתיופי, באיזה מקלט לנוער בכפר סבא : "אתה יודע" הוא אמר לי כממתיק סוד, "פורים זה היום היחיד בשנה שבו אנשים מודים שיש להם מסכות". אז במקום לשחק את המשחק יש אנשים שמוצאים דרור באמצעות הלבוש הלא שגרתי שלהם כשהרעיון הוא כמו שמציין במאי ותיאורטיקן התיאטרון פיטר ברוק: "העובדה שהמסכה נותנת לך אפשרות להתחבא מאחורי משהו, משחררת אותך מהצורך להתחבא".
"אני לא צריכה את פורים כדי לחיות את הפנטזיה שלי" מציינת מעצבת התלבושות, אילה סאן שלאורך השנה עורכת מפגשי קנייה והחלפת ביגוד סביב סצינת 'הברנרים' , אותם אומני אקסטרים שפוקדים את פסטיבל המידברן ושסביבו נוצרה סצינה של פריטי לבוש שהם משהו בין מסיבה של גייז למלתחה שלקוחה מקאסט של סרט פוסט אפוקליפטי, "אני אוהבת להגשים משאלות ולהכניס קצת צבע לחיים".סאן דואגת "להמציא את עצמה כל יום מחדש" ומציינת שהיא לא "רוצה להתקבע כל פעם על דמות אחת. אני לא אוהבת לשעמם את עצמי. המוטו הוא 'מה שיותר מעניין – יותר מגניב". סאן ודומיה הם לא מסוג האנשים שתמצאו קונים בסייל בזארה או H&M, "אני בכלל לא קונה בגדים" היא נחרדת למשמע השאלה, "אני פשוט מכינה אותם. אני לא רואה עצמי כחלק מעדר. אנשים תמיד קל להם להתחבר אליי בגלל הלוק המוזר. הם ניגשים אליי ונותנים לי מחמאות. יש הרבה אנשים אפורים בחיים אז למה לא להראות את מה שיש לי בפנים גם בחוץ ?
מאז שהיא זוכרת עצמה סאן עוסקת בביגוד, "סבתא שלי לימדה אותי לתפור עוד כשהייתי בגיל 3 אני זוכרת שפרמתי חוטים כך שמאז שאני מכירה עצמי, את תחפושות הפורים שלי הכנתי בכוחות עצמי". בגיל שמונה היא הצליחה לתפור את הבגד הראשון שלה, בגיל 12 כבר יצרה קולקצייה לחברות ובגיל 20 תפרה שמלה בסגנון אפריקאי שכולל עשרות צדפות. היא למדה עיצוב בשלל מסגרות ואף עבדה 12 שנים בתעשיית האופנה המקומית עליה יש לה לא מעט ביקורת: "זה היה מזעזע כי כולם רצו להעתיק אחד מהשני. הם רואים מה 'השלאגר' ואומרים בו נעשה את זה. הם עושים זאת מתוך פחד ולא מתוך אמונה שזה מה שראוי. הרי עד תחילת המאה הקודמת כל עשור התאפיין בסגנון משלו ומאז בתוך כל 'עונה' יש כמה תחלופות של קולקציות. תכנס לחנות בגדים אקראית הצבעים שישלטו הם בדרך כלל: לבן, שחור ואפור ולא נראה לי שזה משהו שמתאים לכולם. ולאנשים אין יותר מדי ברירה".
אני מדבר איתך ואני מרגיש תחושת אשמה כי ככה נראים הבגדים שלי ?
"תראה לא מעניין אותי אם אתה 'שמרן' או כל דבר אחר. כי גם בתוך מה שאנו מגדירים 'כשמרנות' אפשר ליצור את הסטייל שלך. תראה מעצבי על שלובשים שחור – לבן ותבחין בצווארון מודגש או ז'קט יותר ארוך. אתה יודע כמה גברים אני עזרתי להם והם הפכו לחברים טובים שלי. גברים שלא היו נראים מדהים, לא הייתה להם הצלחה עם בנות. היה בחור גדל מידות שעשיתי לו סטיילינג ברמה כזו שאחרי זה בחורה ניגשה אליי ואמרה לו: "וואו, אהבתי את המכנסיים שלך". אותו בחור הגיע הבייתה עם מכנס סקוטי משובץ והשכנים שלו נותרו עם לסת שמוטה. הוא חשב משום מה ששחור זה מרזה אבל זה קשקוש כי דווקא דברים 'מקושקשים' שוברים את הצורה ואת המבט.
עבדתי עם בחור נוסף עם מידות גדולות, שהיה כזה חמוד וצחקן ואיש שיחה אבל אף בחורה לא מסתכלת עליו. אמרתי לו 'בוא נשים עלייך בגדים קצת צועקים אבל בטעם שמתאים לאופי שלך'. באותו יום שהוא התלבש בצורה הזו – הוא הכיר את החברה שלו".
לידור פאר (30) השתעמם ממשרת הנדל"ן שם הוא היה צריך להיות עם 'קוד לבוש' שצמצם אותו לכן הפך לצלם מסיבות טרנס. ככזה בכל רגע נתון שתפגשו אותו : בדרך לסופר, בתור למס הכנסה או בטיול לילי בשדרה תחשבו שהוא יצא כרגע מהמסיבה הכי שווה בעיר, עם מגבעת שהיא רפרנס ל'הכובען המטורף' מאליס בארץ הפלאות כאשר מתוכו מבצבצים ראסטות לתפארת ובשילוב חולצות 'הוואי' בצבעים עזים, "אני עורך סרטים של מסיבות טרנס כך שנראה לי שבפורים יכול להיות שתמצא אותי לבוש 'רגיל' כי אתה יודע 'צריך הרי להתחפש'. ובפורים אני מתחפש לדמויות שכולם מכירים. ביום יום אני מתחפש למשהו חדש, שונה שלא קיים. הלבוש צריך להיות תמיד כמה שיותר צבעוני. כמה שיותר שמח. כמה שיותר 'אהבת חינם'.
ארוסתו ענת חנקין (31) אוספת כבר כמה שנים 'פיסים' של לבוש והמלתחה שלה היא שילוב של פסטיבל המסכות בוונציה ו'פריסיליה מלכת המדבר' : "אני עיצבתי את הלבוש של לידור" היא מציינת. החיידק הזה של הלבוש המוגזם צבר אצלה תאוצה עם השנים: "הייתי ילדה שלמדה הנדסה וכל חלומה היה 'להיות בסדר' להשתלב בהיי טק וכזה". עד שהיא הבינה שזה לא סתם שהחג שהיא הכי אוהבת זה פורים: "הייתי הולכת למידברן ומאוד התלהבתי מכל סגנונות הלבוש המיוחד ובעיקר מהרעיון שאפשר לעשות את מה שרוצים". היא עבדה כאנליסטית בחברת 'היי טק' ואז החלו להופיע קעקועים, ופריטי לבוש משעשעים וצבעוניים: "זה היה באמת משעשע וזה הפך אותי ליותר בולטת אבל בסך הכל קבלו אותי כמו שאני ואם היו ביקורות זה לא היה מולי". בשנה האחרונה היא עשתה צעד נוסף ופתחה עסק קטן לאביזרי אופנה מיוחדים: "אני עדיין משלבת בין זה ל'היי טק' ומקווה לצמוח בתחום".
אפרת שרם (48) מורה לפילטיס שנוהגת לתפור לעצמה בגדים וללבוש אותם: "יש לא אאוטפיטים שאני משתמשת בהם ליום יום ויש כאלו שהם לימים מסוימים כמו מסיבת יום הולדת או מפגשי חברה. הרעיון הוא ללבוש דברים שמרימים לך – עושים לך מצב רוח טוב. ולא דברים בנאליים שאתה רואה בכל מקום". שרם מראה לי את השמלה פסים וחרוזים שהיא לובשת אותה עיצבה חברה שלה – המעצבת והרקדנית, טינה גירש שמלמדת 'מחול מזרחי' כך שההשפעות של זה ניכרים על השמלה אותה לובשת שרם
ספרי לי משהו על ארון הבגדים שלך ? "זוהי מלתחה מאוד מיוחדת. היא כוללת בגדים בכל הצבעים עם שלל טקסטורות. שחור או לבן לא ממש תמצא שם אבל כן בגד מנומר, בגד בצבע ורוד. סגול ובגדים עם פסים ומשבצות. דמוי עור ונצנצים. זה נותן לי את האפשרות לפתוח בבוקר את הארון ולבחור בגד לפי מצב הרוח שלי. אני חושבת שלא מעט ממצב הרוח שלנו מושפע מהבגדים שאנחנו לובשים". את לא תרכשי בגדים ב'שיין' ? "ממש לא.אלו בגדים שאין להם שום יחוד". שרם מספרת לי שהיא פעם קמה 'עם מצב רוח ירוק' והיא לבשה בהתאם את בגדים שתואמים את התחושה הזו. 'פעם קמתי עם מצב רוח לנצנצים ולבשתי את זה ותדע לך שזה עושה את ההבדל. לדעתי אתה יכול לדעת לא מעט על האדם מולך לפי אופן לבושו: האם הוא שמרן או פתוח ? צבעוני או בנאלי?".
טלי סטולובי (42), היא ד"ר לעבודה סוציאלית מפרדסיה שלאור ניסיונה בעולם בריאות הנפש החלה לחקור את הקשר בין לבוש, רגשות ודימוי עצמי בתחום המתפתח של 'אופנה טיפולית' והוציאה לאור ספר בנושא ('סטיילינג תרפי')
"בגדים הם סממן לזהות והם גם מייצרים זהות" מסבירה ד"ר סטולובי ומציינת כי , "דרך הלבוש אנשים מבנים את הזהות ומייצרים לעצמם משמעות דרך איך שהם מתלבשים". לטענתה של סטולובי אנשים שעוסקים באופן תדיר בלבוש והם מעצבים אותו לפי טעמם, "מבינים את הכוח המרפא של הלבוש והם משתמשים במלתחה שלהם כדי ליצור 'ויסות רגשי כך הם מעודדים עצמם ברגעים לא קלים. אגב אותו כנ"ל לגבי אנשים שעונדים את הסרט הצהוב על דש בגדם לאות הזדהות עם מאבק משפחות החטופים – הם ממשיכים את החיים אבל לא מוותרים על הערכים שלהם. אפשר לראות זאת גם עם חולצות המחאה המשפטית טרם המלחמה. אלו פריטי לבוש שמהווים פורקן רגשי שעוזר לאנשים לעכל ולעבד את מה שהם עוברים ובה בעת מעניק משמעות". "פורים" מציינת סטולובי, "הוא החג שבו הלבוש הוא חלק מובנה מסממני החג. הפורים הקרוב הולך להיות מורכב מאוד בגלל התקופה שאנחנו נמצאים בה. ולמרות זאת יש צורך לאנשים להרגיש אולי 'אווירת חג' או שבעצם 'חיות'. יהיה מעניין לראות אילו תחפושות אנשים יבחרו לאור הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים: עד כמה הכאוס והחרדה יזלגו לתוך המשחקיות שאנחנו מכירים מפורים ? כי זה לא פורים רגיל. כי אנחנו נעים בין תחושת האשמה לבין הצורך לחיות".
ברנדי ריגר עוסקת בעיצוב ותפירה של לבוש בלתי שגרתי. מאז המלחמה היא פונתה מביתה ברמות נפתלי. היא מראה לי קולקצייה של בגדים שהיא תפרה לאחר אסון השבעה לאוקטובר שכולל כובעים עם ציון התאריך ובגדי מסיבות עם סמל השלום ולצידו התאריך של פרוץ המלחמה: "אני ניצלתי ממסיבה שהייתה ליד 'הנובה' ואותם אנשים תמיד יישארו אצלי בלב".
איידן רוס, מבעלי מועדון הגימבורי בת"א מרשה לעצמו להתלבש בסגנון אופנתי יוצא דופן 'אופנה פוסט אפוקליפטית' שלאחרונה הפכה לאקטואלית, "למרות כל זאת צריך לחגוג את החיים" מציין, "תראה אני מאלו שיכולים ללכת ברחוב ולשיר אז יהיו כאלו שיבקרו אותי או ירימו גבה אבל אין טעם לבזבז את החיים בלבקר את איך שאנשים מתלבשים". גם הוא מודה שפעם "הייתי מזמין בגדים 'מעלי אקספרס', אבל מאז הטיפול הפסיכולוגי אני מרגיש שאני כבר לא צריך לעשות זאת למען אחרים".
"המסכה" מציין שוב פיטר ברוק, "מאפשרת לך את מקום המבטחים. דווקא משום שהיא מאפשרת לך להיות 'לא אתה' אז אתה יכול לתת לעצמך להתגלות"
