אם להיות כנה עם עצמי, כאשר נכנסתי לאולם הקולנוע אמרתי שאני נותן ל"ללכת בדרכך" שעה ובורח. מצפייה מוקדמת בטריילר (שעשוי רע) היה נראה לי כי מדובר בסרט רומנטי דביק וצפוי שיימאס לי ממנו אחרי רבע שעת צפייה. אז נכנסתי לאולם במבט שיפוטי וחיכיתי לתחילת הסרט בחוסר חשק מופגן, שהתפוגג די מהר. "ללכת בדרכך" היא דרמה בריטית נוגה ומרגשת, אך גם מלאת קלישאות רומנטיות וצפויות, מזל שחילקו ממחטות בכניסה.
"ללכת בדרכך" מגולל את סיפור היכרותם של לואיזה קלארק (אמיליה קלארק), המחפשת עבודה על מנת לתמוך כלכלית במשפחתה לאחר פיטוריה מבית קפה מקומי, ושל ויל טריינור (סאם קלפלין), מצליחן עשיר ויפה שביום אחד איבד את כל עולמו כאשר בתאונת דרכים הפך למשותק בארבע גפיים. חיפושי העבודה מובילים את לואיזה לביתו של ויל, שם היא מתבקשת להיות מטפלת אישית שלו. כאשר לואיזה מתחילה לעבוד בביתו של ויל, היא מגלה צעיר מסוגר, שכועס על כל העולם ולא נותן לאף אדם להתקרב אליו וליצור עמו קשר. תחילה, ויל לא מאפשר גם ללואיזה להתקרב, אך לאחר ניסיונות רבים היא מצליחה לגרום לויל להיפתח בפניה, הרבה בזכות ה"קלמזיות" והחן הכל כך שובה שלה, ולשתף אותה בדברים שעוברים עליו. אט אט מתפתח בין השניים יחסי קרבה והם מתאהבים אחד בשניה.
אפשר לראות ב"ללכת בדרכך" כגרסה אנגלית ל-"מחוברים לחיים" הצרפתי, רק עם טוויסט רומנטי. התרבות והגינונים הבריטיים, ולעיתים גם הניכור הידוע, בולטים מאוד לכל אורך הצפייה. כמו כל דרמה רומנטית, גם כאן הופיעו לאורך הסרט לא מעט שורות צפויות שחוקות שכל צופה מכיר ממאה דרמות שעשו קודם לכן. דבר שגרם לי, הציניקן, לגלגל לא מעט פעמים את העיניים ולקוות שהסצנה הזאת תיגמר כבר. מבחינה טכנית, הסרט עשוי טוב, עם נוף מרהיב ופסקול לא רע בכלל. זה הוא סרטה הראשון באורך מלא של הבימאית האנגלייה טיה שארוק, אשר עד כה עבדה בעיקר בתיאטרון האנגלי וביימה פרקים אחדים בסדרות בריטיות. אמיליה קלארק (המוכרת לנו בעיקר כחאליסי) משחקת נהדר, הדמות של הצעירה התמימה והחייכנית שעובדת קשה בשביל לעזור ולפרנס את משפחתה, גורמת לצופה להתאהב בה במהרה. קלארק שחקנית מוכשרת וכיף לראות את הפרשנות שהיא עשתה לתפקיד שלה. כאשר סאם קלפלין (ויל) הופיע על המרקע בעיקר שמעתי מסביבי קריאות השתאות של בחורות מסביבי. כן, הבחור חתיך, אך המשחק שלו לא היה לגמרי מאוזן, לעיתים הייתה הרגשה כי הוא מרגיש את הכאב של הדמות שלו והיו רגעים שבהם הרגיש לי כי הוא מדקלם מתוך טקסט (בעיקר בסצנות הרומנטיות). זה הוא פחות או יותר התפקיד המרכזי הראשון של קלפלין, שבעברו שיחק תפקיד קטן בשני סרטים של "משחקי הרעב". בסופו של דבר, המשחק שלו היה סביר.
בסיכומו של עניין, "ללכת בדרכך" הוא סרט דרמה רומנטית מרגש, כמו שיש לצפות מסרט בז'אנר כזה. ככל שהסרט התקדם, שמעתי בעיקר קינוחי אף שנבעו מדמעות של הצופים (בעיקר צופות) והתייפחויות. כאשר נגמר הסרט נשענתי אחרונה, בחנתי את האולם ואמרתי לעצמי "אוקיי, זה לא היה מה שחשבתי". הסרט הוא הרבה יותר טוב ממה שסברתי תחילה, הרבה בזכות אמיליה קלארק (והחיוך שלה) שגרמה לי להישאר עד הסוף. זה סרט מעולה לקבוצת נשים (או גברים שמחוברים לרגשות שלהם) שרוצות ללכת לקולנוע או לזוג בדייט. אם אתם כמה גברים מלאי טסטוסטרון, זה לא לגמרי הסרט בשבילכם. אבל אני חושב ש"קפטן אמריקה" עדיין מוקרן.
