היום מציינים 50 שנה לצאתו של האלבום המופתי – Pet Sounds של להקת הביץ' בויז, שיצא לראשונה לאור ב-16 במאי 1966 ונבחר לאלבום השני הטוב ביותר בכל הזמנים.
האלבום למעשה היווה עידן חדש ביצירותיה של הלהקה ככלל ויצירותיו של בראיין וילסון ( שב-8 ביוני 2016 יגיע להופעה היסטורית ב"אמפי" ברעננה) בפרט: עד שנת 1965, עת הלהקה נכנסה לסשן העבודה המסיבית על האלבום, שירי הלהקה התאפיינו בשבלונה נוסחתית מצליחה שהניבה להיטי פופ קליטים ופשוטים דוגמת I Get Around, Fun Fun Fun, Barbara Ann, Surfin Safari, Surfin Usa, Dance Dance Dance וכו' שהפכו להיות הסאונד הבלתי מעורער של הקיץ, החוף, הבנות והמכוניות, ועם זאת מיתג את הלהקה כצעירה נצחית ועם זאת מפגרת במודרניזציה שהביאו עימם הביטלס, הרולינג סטונס וכו' שהיוו ניצניה של הפסיכודליה המוסיקלית בסצינה העולמית.
https://www.youtube.com/watch?v=AOMyS78o5YI
פט סאונדס, על אף הצלחתו האמנותית, לא אלבום שהיה קל לעיכול משמיעה ראשונה, שניה ושלישית, אלא אלבום שצריך להתבשל איתו, שצריך להכיר את חברי הלהקה וסיפוריהם האישיים ( אבא מכה, התחרות הקשה בביטלס, יריבויות פנימיות על קדמת הבמה, בעיותיו הנפשיות הרבות של בראיין וילסון שיצר את האלבום והתמכרותו הקשה לסמים ואלכוהול ועוד) כדי להבין מה עומד מאחורי כל שיר ושיר וכיצד נוצרו ההרמוניות השמיימיות באלבום שהפך את הביץ' בויז מלהקה "שטותניקית" ללהקה בעלת השפעה ומנושאות דגלו של דור הפרחים שמצא באלבום מסרי אהבה חופשית, שלום, סמים ואנטי ממסדיות במובן מסויים.
האלבום כלל שלושה עשר שירים שהושפעו, כדברי וילסון, מ-Rubber Soul של הביטלס רק עם נימה יותר מלודית והרמונית מאשר הסאונד המחוספס של הביטלס ב"נשמה מגומי".
להיטי האלבום: God Only Knows ( שפול מקרטני אמר עליו פעם שהוא שיר האהבה המושלם והטוב בכל הזמנים והשפיע עליו ביצירת אלבומם המופתי של הביטלס – "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר") , Wouldn't It Be Nice, Sloop John B, Caroline No .
https://www.youtube.com/watch?v=lD4sxxoJGkA
