'הסעודה האחרונה' של הנידונים למוות, תרבות סרטוני הזלילה ביפן ומכונה ליצירת צואה. בתערוכת העיצוב החדשה 'מזון' שעלתה בשבוע שעבר במוזיאון העיצוב בחולון משתתפים 200 עבודות מרתקות שבוחנות את הקשר בין עיצוב, תשוקה דחייה ומשיכה בכל הקשור למזון שאנו צורכים/ חומדים/ אוכלים "זוהי תמונת מצב עלינו כחברה בהקשר של מה שאנחנו אוכלים". ציינה האוצרת דנה בן שלום
פסיעה בחללי התערוכה החדשה 'פוד' שמוצגת בימים אלו במוזיאון העיצוב בחולון כמוה כחלומו הרטוב של מעצבי המוצר, קובעי הטעם והריח ובעיקר חוויה רב חושית שבוחנת באופן מעמיק, ביקורתי ומשלל זויות את היחס המורכב בין האדם למזון שהוא אוכל מן ההיבט של העיצוב ועד כמה הדבר הוא משמעותי מעבר לכל מה שאנו מדמיינים. אז מבין 200 המוצגים של מיטב היוצרים בניהם רון ארד, סיגלית לנדאו וים דלואה ועד רבים וטובים דווקא העבודה היחסית מינורית של פיסת חטיף הפרינגלס – אותו מוצר צריכה מוכר לכל הוא זה שהוביל את האוצרת דנה בן שלום (עם שותפתה ליאורה רוזין) לצאת למסע בנבכי הקשר שבין עיצוב, צורה וטעם השילוש הקדוש של חברות המזון "המוצר הזה הוא פאר היצירה של מחלקות ההנדסה והעיצוב המוצר של חברות המזון" מספרת בן שלום ומפנה זרקור למוצר לא טריויאלי זה שמככב בכל בית מערבי כמעט "תחשוב על זה – זה צ'יפס אבל לא באמת, כי הוא הדבר הכי מהונדס ותעשייתי אבל הוא מצליח להיות מושלם מבחינת האריזה ובאופן שבו הוא פוגש את הפה שלנו". המילה שהובילה את האוצרות לכל אורך הדרך היא 'פיתוי' ותעשיית המזון בהחלט מנהלת איתנו יחסי פיתוי – שליטה כך גם מסודרים מחלקות התצוגה של התערוכה : פיתוי, חשקים וצרכים, משיכה ודחייה. במערכת היחסים הזו יש לאדם תפקיד חמקמק וכפול – הוא הגם הצייד וגם הניצוד. 'אנחנו 'צדים' את רכיבי המזון שלנו, ובו בזמן מופעלים על מניפולציות חושיות כמו ריחות, צבעים, צלילים, תאורה ותיאורים מילוליים מופרזים.
QW2 
