ביקרנו בהקרנת הבכורה של ג׳ולס וחזר עם תובנות לחיים והמלצה אישית שקוראת לכם לרוץ ולראות את הסרט.

השבוע התקיימה הקרנה הבכורה של "ג'ולס", סרט של המפיק והבמאי מארק טורטלטאוב, הזכור בתור המפיק של "מיס סנשיין הקטנה". מדובר בסרט מקסים, מרגש ועוצמתי, שקיבל שני פרסי אוסקר.

בכנות, עד כה לא הכרתי את הסרטים שביים טורולטאוב, אבל כשראיתי את שמו ואת השם של השחקן הראשי בן קינגסלי, החלטתי שזה שווה צפיה.ולא טעיתי.כמו "מיס סאנשיין הקטנה" – זה סרט על אנשים שחיים לידינו ונקלעים לסיטואציה לא רגילה, ואיך הסיטואציה הזאת מאפשרת להם להיפתח ולגלות דברים משמעותיים על עצמם ועל האנשים האחרים סביבם.

ב"ג'ולס" מדובר על אדם מבוגר בשם מילטון, שחי את החיים הפשוטים והשקטים שלו, כאשר חללית מהחלל החיצון נוחתת נחיתת אונס בחצר ביתו וחייזר יוצא ממנה.למרות שמילטון מנסה לדווח על מה שקרה לרשויות, אף אחד לא לוקח אותו ברצינות ולא מקשיב לו.הסיטואציה הלא שגרתית הזאת עוזרת לנו להבין את הדמויות ומאירה על כל מיני הבטים שלא קשורים לחלל החיצון, אלא לחיים שלנו. זיקנה, בדידות, קשר עם הילדים, יחסים עם הקהילה ואפילו נושא מורכב כמו דמנציה.

הגיבור הראשי נמצא בשלב התחלתי של מחלת אלצהיימר, וכמובן מכחיש את זה, אלא שאז מגיעה הסצנה של אבחון המחלה אצל הרופאה והיא סצנה קשה מאוד, ועם זאת אמיתית ולא מתנצלת.למה אני אומר זאת? כי בעיניי הסרט מחדד את הדילמה – בן אדם מבוגר שמתחיל להרגיש את סימני המחלה, עדיין מכחיש אותה ולא מקבל טיפול שקיים היום, ויכול להאריך משמעותית שנים של תפקוד קוגניטיבי סביר.

מה שעוד נגע בי ועשה לי צביטה בלב – הוא הידיעה שאנחנו לעיתים שוכחים- ההורים שלנו צמאים לכך שנקשיב להם. נתייחס אליהם, נהיה איתם.גם אם הם מנסים להטריד אותנו כמה שפחות, כי אנו עסוקים מאוד בעצמינו, בעבודתנו ומשפחתנו, הכמיהה היא כל כך גדולה שלפעמים הם מוכנים להכניס לחייהם אנשים זרים, ולא לכל אלו יש כוונות טובות.

הסרט עדין, אנושי ומרגש, שכמה פעמים במהלכו הרגשתי דמעות בעיניים וצביטות בלב.מצד שני הוא לא מתנצל, ומראה לנו גם דברים קשים מהחיים ולא מנסה לייפות אותם.בן קינגסלי שחקן אדיר, אבל גם שתי השחקניות שלצידו, המגלמות את שתי ידידותיו, מביאות משחק מעולה, וקיימת דינמיקה מרגשת בין שלושתם.

כן, הסרט הזה גרם לי לחשוב עליו רבות אחרי שסיימתי את הצפיה, הוא מומלץ לכולם, במיוחד לאלו, שיש להם הורים מבוגרים.רוצו לקולנוע.

תגובות

להשאיר תגובה