השבוע נפתח עם אלבום חדש של דיקלה – "סיפור אופטימי", אלבום הכולל עשרה שירים מבית היוצר של זמרת הנשמה המצליחה להביא את המלנכוליה אל מחוזות האושר ולהיפך וכל זאת ביצירה כנה, אמיתית ומצמררת המגישה תיאטרליות בניחוח מזרח ומערבי כאחד.
האלבום נפתח בתוגה עם "בדידותי הנהדרת" היפהפה, ממשיך ב"הוא כותב לי מאמי" שזכה להצלחה על גלי האתר, עובר לערגה לאהבה שנגמרה ב"איזה כיף", ממשיך ל"כבישים פתוחים" והיישר אל המוטאון הים תיכוני שנחשב, עבורי לפחות, ליצירת המופת באלבום – "אל תלך", ממשיך עם "מסקרה שחורה" האינטימי, מגננה אספקלרית ב"אנשים", הטחת האשמות באהבה ב"לעזאזל" וצלילים מערביים בניחוח פואטיקה א-לה לאונרד כהן ב"ציפור על גג". דיקלה היא יוצרת מלאת נשמה, סוחפת, מפולפלת שאי אפשר שלא להסתקרן ולהתמכר לקולה ושיריה.
מי שעוד הוציא אלבום חדש השבוע הוא הרוקר בן ה-70 – שלום חנוך. "זום" הוא שם האלבום והסינגל שיצא בשבוע שעבר, המציג את חנוך המיושן, המקובע בסגנונו וזה שלא מצליח להתאים עצמו לשינוי הזמנים, שזו הרוח שמייצג האלבום בכללותו.
מלבד שיר מחאה מלנכולי ועדכני בדמות "המדינה הזאת צריכה אמא", חנוך נשמע כמו חזר מאחורה אל תקופת החיפוש העצמי שלו באייטיז, מוסיקה נהדרת שהייתה רלוונטית ומתאימה אז, אך היום נשמעת רועשת מדי, יבשה ודי משעממת, אפשר למצוא זאת בשירים כמו "ויקי" האוונגרדי, "שובל צעיף חלום", "עיר החטאים" עם מזי כהן ואיילה אינגדשט או הדואט הלא מוצלח בעליל עם שרית חדד – "איך זה את".
אל תבינו אותי לא נכון, האלבום איכותי וחנוך כתמיד יוצר כשרוני, אולם מלבד כמה הברקות בלוז כ"המזוודה" או "את עוד לא אמרת לי", חנוך נשמע עייף, משעמם ולא רלוונטי. אלבום למעירציו הנאמנים של חנוך בלבד.
מי שכן מצליחה להישאר רלוונטית ולהשתדרג פלאים מאז אלבום הבכורה המעולה שלה זו עדן בן זקן, ששחררה אתמול אלבום חדש ושני במספר – "תאמין לי". האלבום מונה שלושה עשר שירים הכוללים ערב רב של צלילים עכשווים, החל מהיפ הופ וסול, דרך בלדות נשמה (דכאון) סנטימנטליות ושירי חפלה פופיים ים תיכוניים העומדים בסטנדרטים שקהלה של בן זקן הציבו לה. כאמור, האלבום כולל כמה בלדות שוברות לב כ"אין לי אותך" המצוין הפותח את האלבום, "תאמין לי" שפחות התחברתי אליו בשל הנוסחתיות שבו המתחקה אחר "שורף לי בעיניים", "כשאתפרק" המצמרר ו"אף אחד", בלדת רגאיי פופ קליטה ונסיונית שכיף להאזין לה וממחישה את התעוזה של בן זקן.
בפן החפלה יש את הדואט עם פאר טסי – "כל העיר יודעת", "בא לי עוד", "תזיזו" (שירו הרשמי של ערוץ הילדים), "בחור מזהב" ו"ג'נטלמן".
בן זקן יודעת בדיוק מה שהקהל שלה אוהב לשמוע, יודעת איך להתחדש ועם זאת להישאר באותו קו שאפיין את הקריירה שלה מלכתחילה, ומגישה את רבגוניותה וכשרונה הווקאלי המצוין גם באלבום החדש.
השבוע יוצא "נושמת", אלבומה הרביעי של אחת מחלוצות הפופ דאנס הישראלי מאיה בוסקילה (העושה חיל כיום ב"אוויטה"), מתוכו יצא לרדיו שיר הנושא, בלדה מלנכולית שכתב נועם חורב והלחינה לורן בנג'מין פלד. בוסקילה נשמעת כמו בוסקילה של לפני עשור, אותה בוסקילה בה התאהבו ב"לילה סתווי" ו"סיפור מכור", היא יודעת להציג לראווה ובפרפורמנס מדויק את יכולותיה הווקאלית המעולות והבלתי ניתנות לחיקוי, היא יודעת להתחבר לטקסט והלחן ולהביא את הכנות הסנטימנטלית אל ליבו של המאזין.
