יום השואה בעיניים אחרות

למרות שוולט דיסני הפיק כבר ב-1943 סרט שהפגיש בין דולנד דאק לנאציזם, אנימטורים מעזים לגעת בנושא השואה באמצעות סרטי אנימציה רק בשנים האחרונות. ובמקום אחר בערב יום השואה, תשמיע ח”כ רחל עזריה את משנתה לגבי השואה מעיניים מזרחיות.

בהרצאה שתתקיים ביום חמישי הקרוב יחשוף דודו שליטא, אנימטור וחוקר אנימציה, קטעים מסרט האנימציה הראשון שנעשה בנושא השואה בעולם בשנות החמישים בידי ניצול שואה. יורם גרוס, שעלה לארץ (ולאחר מכן ירד לאוסטרליה והפך לבמאי מצליח) אחרי מלחמת העולם השנייה, “היה מחלוצי האנימציה בארץ והוא יצר את הסרט ‘אנחנו לעולם לא נמות’, סרט אקספרימנטלי שמתאר נרות דולקים שעליהם מצוירים פסים, כמשל לבגדי האסירים בגטאות ולכך שעם ישראל לא ייכחד”, מספר שליטא. הערב מסתיים בהקרנת קטע מסרט צרפתי שנעשה לפני שנתיים, “זוהי יצירה מרשימה שמבוססת על חוויות שואה”, מתאר האנימטור, “מתוארים מצבים עם רקדנים שמשלבים סימבולים של זיכרון מתוך מחנות של אנשים, שמאבדים בהם צלם אנוש”.

דודו שליטא. צילום: אלבום פרטי
דודו שליטא. צילום: אלבום פרטי

שליטא, תושב העיר, הוא מבכירי יוצרי האנימציה בישראל, מי שיצר את סרט האנימציה הראשון בעברית, היה שותף ליצירת רחוב סומסום והתינוק של במבה. כיום הוא אוצר את פסטיבל האנימציה בת”א. “צריך לזכור שהיו אנימטורים מעטים ששרדו את השואה ולכן ההיצע היה דל. עד לפני עשרים שנה מאוד נזהרו עם העניין ורק בשנים האחרונות יוצרי אנימציה התחילו לגעת בנושא כיוון שעד לאותה תקופה תפסו את האנימציה כמשהו קליל שמתאים לילדים. כיום אני מראה איך השפה החזותית המאוירת יכולה לטפל בנושא הכבד שכבר לעסו אותו מכל היבט, בצורה רעננה ומתוך מימד חזותי שאף אמנות אחרת לא מצליחה לעשות”.

בסרטון האנימציה “I was a child of holocaust survivors”, שיצא ב-2010, מתארת הבמאית הקנדית אן מארי פלמינג באופן פואטי ורגיש את לבטיה של ילדה להורים ניצולים. היא חווה את עול הזיכרון שבקרוב יהיה שמוטל עליה, וכך יכולים בה בעת גם ילדים וגם מבוגרים להתחבר באופן ‘קליל’ לנושא השואה.

בית התפוצות, יום חמישי, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, 16 באפריל בשעה 19.00

הרשמה (ללא תשלום): [email protected] 03-7457880

“אני בעד כינונו של ‘יום המעברה’ בישראל”

בפרק הראשון של העונה השנייה של הסדרה ‘זגורי אימפריה’, מתנגד בבר, אב המשפחה, לעמוד בצפירת יום השואה. הוא מנהל וויכוח עם בנו (הקצין המשתכנז עוז זהבי) ואומר לו, “כשאנחנו הגענו לארץ, את כל העצבים שלהם על מה שעשו להם הגרמנים הם הורידו עלינו, הווזווזים….על יום המעברות אתה שומע ? לא. רק על השואה. ואתה אומר לי שאין גזענות בארץ…בבית ספר לומדים משהו על ‘השטעטל’ שלי באפריקה? כשהבמאי של הדינוזאורים יעשה סרט גם על אונית אגוז, אז אני אעמוד דום”.

השיח סביב השואה עבר כנראה כמה גלגולים: תחילה דובר על הגבורה של הניצולים והשיח היה כללי. בערך בשנות השמונים התחילו ניצולים לדבר והשיח הפך להיות אישי, כיום השיח כבר עוסק בבני הדור השני והשלישי, ואילו עכשיו נראה שהשיח מתרחב ומנסה לכלול גם נראטיבים אחרים. בערב מיוחד של מכון ‘שחרית’ שממוקם ביפו, ישוחחו המשתתפים בנושא ‘לשואה וזכרה בעיניים מזרחיות”. את הערב יזמה ח”כ החדשה ממפלגת ‘כולנו’, רחל עזריה (לשעבר מסיעת ‘הירושלמים’ במועצת העיר ירושלים), אישה דתיה שהביוגרפיה שלה מכילה למעשה את כל הנראטיבים: גדלה בבית דתי, אביה יוצא תוניס ואמה היא יקית שנמלטה מאימת הנאצים. “הפרק של ‘זגורי אימפריה’ נגע לכולנו בבטן הרכה”, היא אומרת, “אני חושבת שכולנו צריכים לדבר על כך מחדש ולנסות ליצור סיפר מחדש זאת המטרה שלי בערב”.

את לא מנסה במקרה להחזיר אותנו ל’כור ההיתוך’?

“ממש לא. היו שלושה שלבים בעיסוק בשואה: כור ההיתוך, שאף אחד לא מתגעגע אליו. השלב השני היה רב-תרבותיות ועבורי זה היה נפלא, כי זאת הייתה הזדמנות לכל אחד להיות מה שהוא. ומאז נדמה שהקבוצות השונות בחברה הישראלית התרחקו האחת מהשנייה. אבל אחד הדברים שעלו וצפו במהלך מסע הבחירות אלו הם הפערים בין הקבוצות. ואילו עכשיו החברה הישראלית מחכה לנו כדי שנוכל להתמודד עם השבטיות כדי לייצר נראטיב שלא מוחק אף אחד אלא מפנה מקום למשהו משותף, זה האתגר הגדול, ולצורך כך מצדי שיהיה גם ‘יום המעברות”.

ח”כ רחל עזריה, מפלגת ‘כולנו’. צילום: דוברות המפלגה
ח”כ רחל עזריה, מפלגת ‘כולנו’. צילום: דוברות המפלגה

אולי צריך לקרוא את ‘האני מאמין’ של מכון ‘שחרית’ כדי להבין העניין לעומקו: “אנחנו רוצים ליצור תשתית רעיונית מרעננת לפוליטיקה בישראל. פוליטיקה חדשה שמערערת את הדיכוטומיות המיושנות, וקוראת תיגר על הנחות היסוד בחשיבה הפוליטית שלנו, שאינן מתאימות עוד לעת הנוכחית”. ומעבר למילים היפות, לאביה של עזריה הייתה דרך משלו לגשר על ההבדלים כאשר היה מנהל בבית ספר בקרית מלאכי: “לקראת יום השואה, אבי היה מביא לבית הספר אנשי עדות”, היא נזכרת, “גם מיוון וגם מלוב ומתוניס. זאת הייתה דרכו לנסות לחבר את האוכלוסייה המזרחית בבית הספר לנושא”.

יום רביעי, 15/04/2015 בשעה 21:00 במכון שחרית, רחוב בית הלל 7, קומה ב’, תל אביב-יפו

תגובות

להשאיר תגובה