המסע המטלטל של ספיר כהן: משבי החמאס למשימת חייה

ספיר כהן, ששוחררה לאחר 55 ימים בשבי החמאס במסגרת עסקת החטופים, מצאה את ייעודה החדש: לעזור לחטופים אחרים. באירוע מיוחד שנערך בכיכר החטופים תחת הכותרת “סלון עוטף”, שיתפה כהן את סיפורה המרגש יחד עם נציגי משפחות החטופים

איתן אלחדז ברק

כהן, שנחטפה מנחל עוז בעוד בן זוגה סשה טרופנוב עדיין בשבי בעזה, סיפרה על חייה לפני האירועים הטראגיים. “עד השביעי באוקטובר הייתי מהנדסת תוכנה, חייתי בבועה, מרוכזת במשפחה שלי ובבן הזוג שלי,” היא אמרה. “חצי שנה לפני כן התחילו לי חרדות, חשבתי שמשהו רע עומד לקרות. חיפשתי תפילה לרפואה שלמה , ובפעם הראשונה בחיי בחרתי להתפלל. הופיע לי באינסטגרם תהילים, אמרו לי לקרוא כל יום 30 יום ואבריא. אמרתי כל יום תפילה לרפואה שלמה והיום השלושים היה השביעי באוקטובר".

לקראת שבת שמחת תורה, כהן התלבטה אם לנסוע לדרום עם בן זוגה. “תכננו לחגוג עם ההורים של סשה, אבל הוא לא רצה לנסוע. הוא אמר לי, ‘ספיר, אני לא יודע למה אני רוצה לבטל.’ בסופו של דבר שכנעתי אותו והגענו לקיבוץ,” היא נזכרת. “בשבת התעוררנו ממבול של רקטות וקיבלנו הודעה על חדירת מחבלים. התחבאנו מתחת למיטה ושמעתי את המחבלים מרססים את כולם ביריות.”

ברגעי האימה, כהן התפללה שוב ושוב עד שהמחבלים פרצו פנימה. “הייתי בהלם, פחד מוות. חטפו אותנו בנפרד, ואני זוכרת שראיתי את סשה על הברכיים עם פנים מדממות. חשבתי שזה הסוף.”
כהן תיארה את המסע הקשה שעברה בעזה, כשהיא נלקחת על אופנוע ומוכה על ידי אנשים רבים. “עברתי תקופה קשה במנהרות ובדירות,” היא סיפרה. “הדבר היחיד שעשיתי זה להגיד את התפילה שלי, אני לא נפרדת מאף אחד. אמרתי את התפילה שוב ושוב עד שפרצו פנימה.”

"מעלים אותי על אופנוע ומסיעים אותי לעזה, בדרך ארוכה שבה מגיעים המון אנשים לחבוט בי, לגעת בי. אני עוברת תקופה קשה במנהרות ובדירות. עובר לי בראש אולי אם הייתי מתחבאת במקום אחר, אם הייתי מקשיבה לסשה. אני אומרת לעצמי שאני אדם מאמין, אם אני נמצאת פה אולי אני צריכה להיות פה. אני רואה בחורה מכווצת בתנוחת עובר, גבר ששוכב עם עיניים עצומות שעות ומסרב להיות חלק מהסיטואציה הזאת".

בשלב הזה התפרקה כהן בבכי: "באותו הרגע אני נזכרת במשאלה האחרונה שהייתה לי. אני מבינה שאלוהים הגשים לי אותה, הוא שלח אותי למקום שבו אני יכולה לעשות את הדבר הכי משמעותי. אני יכולה לעזור לחטופים האחרים. מאותו רגע שאני מחליטה שזאת המשימה שלי, כבר לא אכפת לי אם אמשיך לחיות או מה יקרה לי. אני פשוט שמה את כל הבעיות שלי בצד, ואני הופכת להיות מאדם עם מלא חרדות לאדם מלא בבטחון".