בשיחה מרתקת עם ליאורה בנימין, מדריכה מתנדבת במוזיאון יהדות לוב באור יהודה ותושבת יהוד, נחשפנו למסורות המטבח הטריפוליטאי בחג השבועות, לצד זיכרונותיה האישיים מהעבר הקשה במעברת אור יהודה. ליאורה, ילידת כפר אנא (אור יהודה), פתחה בפנינו צוהר לעולם קסום של טעמים, סמלים וזיכרונות משפחתיים
איתן אלחדז ברק
עוגיות השקאק: יותר ממאכל, סמל ומסורת
ליאורה התחילה את דבריה בהסבר על עוגיות השקאק – עוגיות בצק מסורתיות של העדה הלובית, שהיוו את מרכז חגיגות השבועות בביתה. "השקאק", היא מספרת, "הן הרבה יותר מסתם עוגיות. הן סמל, הן מסורת, והן קשורות באופן הדוק לחג מתן תורה". היא הסבירה שצורת הבצק, עם גבנוניו, מזכירה את הר סיני עליו ניתנה התורה, ובכך מחברת את המאכל למשמעות העמוקה של החג.
הלובים, כעם מסורתי מאוד, דבקו בתורה בכל ימי הגלות, והקפידו לשמר את המורשת גם דרך המטבח והמאכלים. "תמיד ספר תורה היה איתם", היא מספרת, "והם דאגו שגם הדור החדש יקבל את המסורת ויהיה מחובר ומגובש עם המשפחה שלו". לכן, העוגיות הללו נעשו מתוך שמחה וכיף, במיוחד עבור הילדים.
סמלים ומשמעויות: הצפנים החבויים בשקאק
כל צורה בעוגיות השקאק, שליאורה יצרה בידה עם הבצק, נושאת משמעות עמוקה:
* מגן דוד: ליאורה עצמה הוסיפה את הסמל הזה, כאות להערכתה לציונות שהייתה חזקה בקרב יהודי לוב. "הם היו בקשר עם בנימין זאב הרצל", היא מציינת, "והייתה עלייה רבה לקראת ארץ ישראל".
* לב: מסמל את האחדות והחיבור בעם ישראל – "שנהיה ביחד, מאוחדים".
* סולם יעקב אבינו: מתייחס להתגלות ה' ליעקב ולשינוי שמו לישראל, ובכך מחבר את העוגיות למקורות העם.
* מפתח: נועד "לפתוח את המזל" ואת הבית לשפע.
* לוחות הברית: סמל ישיר למתן תורה בחג השבועות.
* עיגול (קרקע): מייצג אחדות וחיבור קהילתי – "שכולם ביחד, אחדות".
* כף יד (חמסה): מסמלת חיבור אנושי, שלום, וגם הגנה מפני עין הרע. ליאורה חלקה זיכרון משעשע מימי ילדותה באור יהודה, כשהייתה מבריחה שכנה מודאגת באמצעות קריאות "חמסה חמסה!".
* דג: סימן לשפע והגנה מפני עין הרע.
* ציפור: מזכירה את מתן תורה על הר סיני, כאשר הציפורים לא צייצו כהערכה למעמד הקדוש.
* שמש: מסמלת אור, זריחה, טוב והמשכיות הדורות.
מתכון סודי של סבתא: השקאק הלובי בבית
ליאורה חשפה את המתכון המסורתי של השקאק, אותו קיבלה מאמה:
"קודם כל 4 ביצים, חצי כוס סוכר, כוס שמן, ושתיים אבקת אפייה, 3 וניל. לפעמים מכניסים גם תמצית וניל כדי למנוע את ריח הביצים." ליאורה הדגישה שהעיצוב נעשה כולו ביד, ללא עזרים, ועם הרבה יצירתיות ודמיון.
זיכרונות ממעברת אור יהודה: ילדות ואמונה
מעבר למטבח, ליאורה הפליגה לזיכרונות מילדותה באור יהודה, שם נולדה אחרי מלחמת העולם השנייה, בכפר אנא. היא מספרת על שמחת הוריה עם לידתה, לאחר שבן קודם לא שרד. "אני הייתי הדבר הכי טוב שיכול לקרות להם", היא אומרת.
היא נזכרת בסיפור מרגש על אביה, שלחם בקרב על אל-עלמיין, ורצה לערוך לה מסיבת "זבד הבת" אך לא היה לו כסף. באחד מימי השבת, כשפנה להתפלל בבית הכנסת, מצא שטר כסף מכובד בסמטה סמוכה. למרות הצורך, לא נגע בכסף בשבת. רק במוצאי שבת, כשחזר, מצא את השטר במקומו והבין שזוהי מתנה משמיים, מה שאפשר לו לערוך מסיבה גדולה ושמחה.
ליאורה חושפת גם תמונה משפחתית ישנה, בה נראית אחותה עם שמלה שעליה אמא רקמה מגן דוד גדול. "ההורים שלי היו מאוד ציונים", היא מסבירה, "היהודים למדו לקרוא ולכתוב עברית, והם ידעו לכתוב עברית ואיטלקית". למרות שהדבר נראה מסוכן כיום, ליאורה מציינת שבתקופה ההיא, בביירות, זה היה בטוח. היא מציינת את ההבדל העצום בין סמל זה לבין הטלאי הצהוב: "פה היהודים עשו את זה מתוך חירות, מתוך עצמאות, מתוך אהבה". אחותה הקטנה, שנקראה "ארץ" על שם "ארץ ישראל", מעידה אף היא על הציונות העמוקה במשפחה.
מאכלי שבועות נוספים במטבח הטריפוליטאי
בנוסף לשקאק, ליאורה הזכירה מאכלים נוספים שהיו נהוגים בחג השבועות:
* בזין: מאכל העשוי מבצק קמח ומלח, שצורתו עגולה וגדולה, ומבושל עם בשר ופרסה. גם הוא, כמו השקאק, מזכיר את הר סיני.
* בסליל: תפוחי אדמה מבושלים מעוכים עם בשר בפנים.
היא גם תיארה את מנהג המים בחג השבועות: "צינור מים, וכולם נרתעים ושמחים", כיוון שבדרך כלל חג השבועות חם ויומיים אחריו יש ציפייה לגשם.
לסיכום, ליאורה בנימין חלקה איתנו לא רק מתכונים ומנהגים, אלא גם סיפור אישי מרגש של משפחה, אמונה ומסורת, שהצליחה לשמר את זהותה התרבותית והדתית גם בתנאים קשים. המטבח הטריפוליטאי, כפי שהיא מציגה אותו, הוא הרבה יותר ממקום להכנת אוכל; הוא לב ליבה של המשפחה, שבו זיכרונות, אהבה ואמונה מתמזגים לכדי שלם אחד.
רוצים לנסות את קסם המטבח הטריפוליטאי בעצמכם? ליאורה ממליצה: "העיקר זה להכין באהבה ובשמחה, כמו שאמא שלי לימדה אותי. זה הסוד האמיתי של הטעם".
