שרנו הוא תופעה. מזה מספר שנים הוא יוצר תוכן מצליח בטיקטוק, יועץ, מרצה ומצליח לדבר על דייטים וזוגיות בלי להתייפייף – ובלי לפחד לעצבן. הספר שלו, ״אני המסיבה – איך להיות האישה שכל גבר רוצה״, אולי נשמע כמו עוד מדריך שטחי, אבל בפועל מדובר בתפיסת עולם שלמה: חדה, מפוכחת ובעיקר כזו שמחזירה אחריות ובחירה לידיים של מי שנמצאת במערכת היחסים, או שואפת לאחת אמיתית.
הספר, כמו הסרטונים שלו, פועל כסוג של שטיפת מוח חיובית, בעיקר לנשים. שרנו יוצא מנקודת הנחה פשוטה אך לא פופולרית: נשים וגברים חושבים ומתנהלים אחרת בזוגיות ובדייטים – וכשמבינים את זה, הרבה כאב לב נחסך.
הומור ככניסה, כנות כבסיס
הסרטונים של שרנו מלאים הומור, חדות ולעיתים פרובוקציה מכוונת. אבל מתחת לצחוק יש מבנה ברור: פירוק של מיתוסים רומנטיים, זיהוי דפוסים חוזרים והצעה לדרך פעולה אחרת. פחות להיאחז, פחות לנסות לרצות – ויותר לבחור.
"המוכנות לוותר היא כוח"
אחד העקרונות המרכזיים בגישה של שרנו הוא המוכנות לוותר. לא ממקום חלש, אלא להפך – ממקום שיודע ערך. היכולת להגיד: זה לא מספיק טוב בשבילי, זה לא מדויק לי, אני לא נשארת בכל מחיר.
לדבריו, מי שמפחד לאבד – מאבד. מי שמוכן לוותר – משדר ערך. זה נכון בדייטים, וזה נכון גם בחיים.
דייטים, עסקים ומה שביניהם
שרנו אוהב להשוות בין עולם הדייטים לעולם העסקים – הקבלה שהוא מביא גם לעבודה שלו עם יזמים ובעלי עסקים. כמו בעסקה:
- מי שמתחנן – מחליש את עצמו.
- מי שמבין ערך – לא מתפשר על כל דבר.
- ומי שיודע ללכת מעסקה לא נכונה – מפנה מקום לעסקה מדויקת יותר.
בדייטים, כמו בעסקים, מדובר במיצוב, גבולות ויכולת לקבל החלטות בלי להיכנס למצב הישרדותי.
"גם אני נרקיסיסט"
שרנו לא נבהל מהמילה ״נרקיסיסט״ – להפך. הוא אומר עליה בגלוי: "גם אני כזה". לא כהפרעת אישיות, אלא כהיבט אנושי בסיסי. לדבריו, בכל אחד מאיתנו יש חלק ששׂם את עצמו במרכז, שרוצה להיות נבחר, רצוי ומיוחד.
הבעיה, לטענתו, אינה בקיום של הנרקיסיזם אלא בהכחשה שלו. כשמכירים בו – אפשר לנהל אותו. בדייטים ובזוגיות זה מתורגם ליכולת לא להיעלם בתוך הרצון של האחר, ולא לוותר על עצמך בשם הפחד להישאר לבד.
זה לא נגמר בדייט – זה רק מתחיל
כששאלתי את שרנו האם הספר עוסק רק בהגעה לדייט או גם במה שקורה אחרי שנכנסים לזוגיות, התשובה שלו הייתה ברורה: "הבעיות לא נגמרות כשנכנסים לזוגיות. אלו אותן בעיות, רק בתוך מסגרת."
אף אחד, לדבריו, לא הופך לנסיך על סוס לבן ברגע שיש הגדרה. גם בזוגיות יש חיכוכים, פערים ומאבקי כוח. כל אחד מבני הזוג מושך לכיוון שהוא מכיר, ורוצה שהעולם יתנהל לפי המודל הפנימי שלו – גם הגבר וגם האישה. גם כאן חוזר העיקרון המרכזי: מוכנות לוותר, לדעת מה הערך שלך, ולא לתלות את האושר שלך באדם שמולך. מהמקום הזה אפשר לבחור – או לעזוב, או להגיע לפשרות אמיתיות. לא מתוך פחד, אלא מתוך בחירה.
בלי להציל, בלי להבטיח – רק לבחור
"אני המסיבה" הוא לא ספר שמבטיח אהבה נצחית, ולא כזה שמנסה להציל אף אחת. הוא מזמין הסתכלות מפוכחת על דייטים, זוגיות והחיים עצמם – ומציע אלטרנטיבה לשיח הרומנטי המוכר: פחות אשליות, יותר בחירה. כי בסופו של דבר, זוגיות לא נועדה לעשות אותנו מאושרים כל הזמן. היא נועדה לפגוש אותנו בדיוק במקום שבו אנחנו עומדים.
מהו אושר?
כששאלתי את שרנו אם הוא מאושר, התשובה שלו הייתה נטולת קלישאות: "כן. בעיניי האושר זה לא אם אתה קם כל בוקר מבסוט. אבל ברגע שאתה כבר מכיר את עצמך, ולא נותן ל'מפלצות' (הפחדים, החששות, החרדות- מ.ש) לנהל אותך, אז אתה נמצא בתנועה. בנוסף, יש לך כבר קהילה וחברים ואתה בקשר עם אנשים אז זה מה שהופך אותך למאושר – אז כן, אני מאושר." זו אולי התמצית המדויקת ביותר של הגישה שלו: אושר לא מגיע מהיעדר קושי, אלא מהיכולת להתמודד עם החיים בלי אשליות, ועם הרבה אחריות אישית. "הדרך שלך לוותר על ציר הכוח הוא לוותר על המחשבה שבמקום אחר עם מישהו אחר היית יכול להיות מאושר. כל הפרסומות כיום מדברות על זה: אתה צריך את זה כדי להיות מאושר- את האוטו הזה, את השמלה הזו. האמונה הזו – שאתה צריך משהו כדי להיות מאושר- היא אמונה מאוד מזיקה. אתה לא מאושר כי השגת, אלא כי נהיית, אז השאלה היא איך אתה נהיה עכשיו. לשנות את הסדר בין BEING (להיות) לHAVING (להשיג)"
