פצועי מלחמות העבר, מכיפור ועד "צוק איתן", חזרו למדים כדי ללוות את פצועי "חרבות ברזל" ביחידת מילואים ייחודית מסוגה בעולם. כעת, מחקר רפואי פורץ דרך מוכיח: המודל הזה לא רק מעניק משמעות חדשה לפציעתם, אלא גם מאיץ את החלמת הפצועים החדשים.
כתב וצילם – איתן אלחדז ברק
הם כבר השאירו את המדים בארון. אורי אהרנפלד, שנושא את צלקות השבי והקרב ממוצב "המזח" ב-73'; שמעון נבון, שגופו צולק מכוויות אנושות מבקבוק תבערה באינתיפאדה; קובי ליאון, שרותק לכיסא גלגלים מפיצוץ מטען בלבנון; ואהרון קרוב, שהשתקם כנגד כל הסיכויים מפגיעת ראש קטלנית ב"עופרת יצוקה". כולם נכי צה"ל, כל אחד עם מסע שיקום אישי ומפרך. הם בנו חיים חדשים, הקימו משפחות ופיתחו קריירות.
ואז, יום אחד, הגיע הטלפון. על הקו היה סא"ל (במיל') יריב לב ארי, בעצמו קטוע רגל, עם מסר פשוט: "הצבא צריך אתכם".
זו לא הייתה קריאה לקרב, אלא לשליחות. כפי שהגדיר זאת סא"ל (במיל') לב ארי בנאומו בעת קבלת פרס רבין: "אנחנו, כנכי צה"ל, יודעים מניסיוננו מהי הפציעה, ואיך נכון להקשיב, לשקם ולצמוח מתוך הכאב והטראומה. זו לא סיסמה, אלא תפיסת חיים."
כך נולדה "ממשיכים בחיים" – לא עמותה, אלא יחידת מילואים צבאית רשמית, הראשונה מסוגה בעולם, שבה הניסיון האישי והפציעה הופכים לכלי המקצועי החשוב ביותר. במציאות שלאחר השבעה באוקטובר, אשר הותירה אחריה מספר פצועים חסר תקדים, משימתה של היחידה הפכה קריטית מתמיד. היקף הפעילות שלה כבר מעיד על הצורך העצום: עד היום, ליוותה היחידה למעלה מ-1,000 פצועים באורח קשה ואנוש ומאות פצועי נפש, כל זאת באמצעות כוח ייעודי של 174 מנטורים – כולם נכי צה"ל ותיקים.
המודל: "לדבר באותו כאב ישראלי"
המודל של "ממשיכים בחיים" פשוט ומבריק. הוותיקים לא מגיעים כמתנדבים אזרחים, אלא חוזרים לשירות מילואים פעיל, עונדים דרגות והופכים רשמית ל"עמיתי שיקום". הם עוברים הכשרה מקצועית וסדורה בת כשלושה חודשים, המקנה להם כלים ללוות את הפצועים החדשים מרגע הגעתם לבית החולים ובמהלך השנה הראשונה והמכריעה של השיקום.
היחידה פועלת במודל של חניכה אישית, ולעיתים קרובות מצוותת מנטור לפצוע עם פציעה דומה. העיקרון, כפי שמנסחים זאת ביחידה, הוא "לדבר באותו כאב ישראלי".
"התקווה לפצוע ומשפחתו", הסביר לב ארי בנאומו, "מתחילה ברגע שהוא פוגש לראשונה את המנטור שצעד בשביל הכאב הלא נודע. החיבור, שותפות הגורל… לפצוע עם אותה פציעה, מדברת בעד עצמה. רק אדם שחווה את הפציעה והכאב יכול להבין."
כך, יריב לב ארי, קטוע רגל מעל הברך, חונך את נועם בן שלוש, לוחם גולני שאיבד את רגלו ב-7 באוקטובר. "כשהוא רואה שיריב עשה 'איש הברזל' עם אותה פציעה," מספרת אמו של נועם, "הוא מבין שהשמיים הם הגבול".
השיקום ההדדי: "פתאום הפציעה נתנה לי משמעות"
אך בעוד הליווי מעניק תקווה עצומה לפצועים החדשים, נראה כי הוא מעניק ריפוי עמוק לא פחות למנטורים הוותיקים. הפציעה, שבעבר הגדירה אותם כנכים, הופכת כעת למקור של כוח ולכלי המקצועי החשוב ביותר שלהם.
"פתאום אני מרגיש שדווקא הפציעה שלי, זאת ששינתה את חיי, נותנת לי משמעות אחרת עכשיו," אמר אהרון קרוב. "אני יכול לעזור ולתת את כולי… ובגלל זה הצבא צריך אותי. זה מרחיב את ליבי".
התחושה הזו מהדהדת בקרב כלל חברי היחידה. רס"ן (במיל') שמעון נבון, שנפצע אנושות מכוויות באינתיפאדה הראשונה, מונה לראש ענף פצועים פיזי. "המינוי וקבלת הדרגה," הוא משתף, "החזירו לי באחת את תחושת הגאווה והשייכות לצה"ל". קובי ליאון, שנותר משותק לאחר פציעה בלבנון והפך למדליסט פראלימפי, מונה לראש התחום הנוירולוגי ביחידה. הוא מסכם זאת בפשטות: "שירות המילואים ממלא ומשקם גם אותי".
סא"ל לב ארי סיכם את האפקט ההדדי הזה בנאומו: "הזכות והסגולה שניתנה לנו משקמת לא רק את הפצועים. היא משקמת גם אותנו, הוותיקים, לפעמים קצת יותר… היא משקמת את המשפחות… היא משקמת את החברה הישראלית ואת ערך הנתינה."
ההוכחה המדעית: המודל עובד
כעת, התחושות האינטואיטיביות הללו, שהניעו את יריב לב ארי להקים את הפרויקט, מקבלות אישוש מדעי חסר תקדים. מחקר פורץ דרך, שנערך בחודשים האחרונים על ידי צוות מומחים רפואיים ופסיכולוגים המלווים את היחידה, עומד להתפרסם בקרוב. לפי גורמים המעורים בפרטיו, ממצאי המחקר מוכיחים באופן מובהק שיפור משמעותי ומהיר יותר בקרב הפצועים שהשתתפו בתוכנית.
המחקר, שהשווה קבוצות פצועים שלוו על ידי מנטורים מהיחידה לעומת קבוצות ביקורת, מצא כי הליווי האישי מ"נכה ותיק" מוביל לשיפור ניכר לא רק במדדים רגשיים, כמו הפחתת תסמיני חרדה ודיכאון ועלייה במוטיבציה, אלא גם במדדים פיזיים. פצועים בתוכנית הראו היענות גבוהה יותר לטיפולי פיזיותרפיה, דיווחו על הפחתה בתחושת הכאב, והגיעו לאבני דרך שיקומיות מהר יותר.
"ביטחון הוא גם, ואולי קודם כל, האדם… הוא הבית שלו, הרחוב והשכונה שלו. הוא החברה שבתוכה צמח. הביטחון הוא גם התקווה שלנו." (מתוך נאומו של יצחק רבין ז"ל, 1992, כפי שצוטט בנאום קבלת הפרס ע"י סא"ל (במיל') יריב לב ארי)
סגירת מעגל והבטחה לעתיד
עבור אורי אהרנפלד, ששרד את זוועות השבי בבדידות מוחלטת לפני 51 שנה, המהפכה הזו היא סגירת מעגל. אז, הוא היה לבד בצינוק חשוך. היום, הוא מוודא שאף חייל פצוע לא יצטרך לעבור את מסע השיקום לבדו. הוא וחבריו ליחידה הפכו את צלקות העבר שלהם למצפן עבור דור העתיד.
"ממשיכים בחיים" היא יותר מיחידה; היא מודל לחוסן לאומי. היא מוכיחה שניתן להפוך את הפצע העמוק ביותר למקור של עוצמה, ושהאחריות של צה" כלפי חייליו אינה מסתיימת בשדה הקרב, אלא ממשיכה עמוק אל תוך מסע השיקום.
