מסע עם מתנדבי "הרבעון הרביעי" שמנסים להחזיר את התקווה למשפחות שאיבדו את ביתן במתקפת הטילים.
כתב וצילם – איתן אלחדז ברק
במטה הלוגיסטי של תנועת "הרבעון הרביעי", ריח של קרטון טרי וקפה חזק מתערבב בנחישות שקטה. עשרות מתנדבים, צעירים ומבוגרים, אנשי מרכז, ימין ושמאל נעים בין ארגזים פתוחים לערמות של חולצות ומשחקי חברה. בחדר קטן, סמוך לדלת חירום, ניצב מתנדב צעיר ומניח בערימה גבוהה עוד קרטון לבן. עשרות קרטונים דומים, מודפסים בכתב ברור "זמן ביחד, הרבעון הרביעי", ממלאים את החדר. טפסים וניירות פזורים על גבי הקרטונים, ומאחוריהם ניצבים ארונות עץ נעולים.
התדריך: לא רק מה לארוז, אלא איך להקשיב
על אחד השולחנות יושב שי רזניק, איש מחשבים מראשון לציון, ומרכז סביבו קבוצה קטנה של מתנדבים. הוא לא מחלק הוראות טכניות; הוא מכין אותם למפגש עם הכאב.
"הרבה מהאנשים שנפגעו עדיין בשוק," הוא מסביר. "הבנו שהכוח המשמעותי ביותר שאנחנו יכולים להעניק להם, מעבר לפינוי הריסות, הוא תמיכה רגשית: הקשבה, הזדהות, ומתן הרגשה שמישהו מבין אותם. העיריות לא מספיקות להגיע לכולם, והרבה מהם מרגישים לבד."
הוא מדגיש נקודה רגישה: "לחלקם נמאס לשמוע 'לפחות נשארת בחיים'. לצד הכרת התודה, זה טבעי לחלוטין להתאבל על הבית שהם בנו במשך שנים ועל הבירוקרטיה שמצפה להם. מה שניסינו לעשות זה לתת מקום לכאב שלהם, ובאותו זמן לצייר תמונה של עתיד ואיך הכול ישתפר עם הזמן".
אני רואה את דבריו של רזניק קורמים עור וגידים לאחר מכן. כאשר אנחנו מגיעים למלון ניקס בדרום תל אביב הוא ניגש לצעירה בשנות השלושים לחייה, פניה מכורכמות מצער. היא שוטחת בפניו את סיפורה הקשה מאז שביתה נפגע מטיל, את מסכת הייסורים ואת האטימות הבירוקרטית. "כל אמבולנס שעובר, אני נחרדת," היא אומרת תוך כדי בכי. רזניק מקשיב לה בסבלנות אין קץ, ובסוף השיחה מבטיח שינסה לקשר אותה עם אנשי מקצוע שיסייעו לה. עזרה קטנה של הקשבה, הוא אמר לי קודם, יכולה להוביל לעזרה גדולה יותר.
התובנות המעמיקות הללו אינן מקריות; הן נובעות ישירות מהפילוסופיה של הארגון שעומד מאחורי היוזמה.
הרעיון שהפך לפעולה: הכוח שמאחורי החיבוק
הרוח הזו, של אחריות אישית וערבות הדדית, היא הבסיס של תנועת "הרבעון הרביעי", הארגון שעומד מאחורי היוזמה. התנועה קמה במרץ 2022, ברגע מכריע בחברה הישראלית, כשנדמה שהאמון נשחק והפילוג גובר. מטרתה: להוביל שינוי, לעבור 'מפוליטיקה של הכנעה לפוליטיקה של הסכמות', ולתת קול לרוב המתון בישראל שמעוניין לבנות יחד עתיד טוב יותר. התנועה, המונה עשרות אלפי פעילים, מאמינה שהדרך ליצירת עתיד טוב יותר עוברת דרך פעולה משותפת בשטח – בדיוק כמו זו המתקיימת היום.
וכך, הרעיון הגדול של אחדות הופך במטה התנועה למבצע לוגיסטי מרשים.
מבצע של תקווה: 800 ערכות בדרך ליעד
ערימה גבוהה של קרטונים לבנים פתוחים ממלאת את החדר. מתנדב מוסיף בקפידה חבילה צבעונית של משחק קלפים לאחד הקרטונים, שם כבר מונחים פריטים נוספים. קופסאות סגורות, מוכנות לחלוקה, ניצבות בסדר מופתי לצד גליל גדול של בד כחול מודפס עם לוגו התנועה.
במקום אני פוגש את פלג לוינזון, ראש מערך השטח, ואת שירלי טרקיאלטאוב, פעילה ותיקה. שירלי מראה לי כרטיס קטן מודפס שהיא מוסיפה לכל ערכה, אחד הפלאיירים מעוטר באיור עדין. "אני מכניסה חפיסת קלפים לערכה הזו," היא לוחשת לידי, "אני מדמיינת משפחה שיושבת יחד לשחק, ובורחת מהמחשבות לרגע אחד. אם זה ייתן להם אתנחתא קטנה, עשיתי את שלי."
פלג מהנהן ומסביר את סדר הגודל של המבצע: "זהו יום שיא. אנחנו מחלקים 800 ערכות למשפחות ב-12 בתי מלון בשש ערים ברחבי הארץ מטבריה דרך חיפה, תל אביב, רחובות, ראשון לציון וירושלים. הרבעון הרביעי הוא ארגון השטח הגדול בארץ, עם 6,300 חברים בגרעין הקשה ועוד 15 אלף במעגל השני זאת לצד 200 אלף תומכים".
מספר מתנדבים לבושים בחולצות לבנות עם לוגו "הרבעון הרביעי" מעמיסים את הקרטונים הלבנים לתוך תא המטען הפתוח של רכב, מוכנים לצאת לדרך. אך שום סטטיסטיקה לא יכולה להכין אותך למפגש האמיתי, פנים מול פנים, עם האנשים שעבורם כל זה קורה.
קול אחד מבין ההריסות: סיפורה של ברוריה
הסדר המופתי של המטה עומד בניגוד גמור לכאוס הרגשי השורר במסדרונות מלון "ניקס" בתל אביב. כאן, המספרים והסטטיסטיקות הופכים לפנים עייפות וסיפורים אישיים.אנחנו פוגשים את ברוריה רפאל, דור שישי בארץ, שסיפורה ממחיש יותר מכל את גודל האסון.
ברוריה, ספרי לי מה קרה?
ברוריה: "אני גרה בראשון לציון. הטיל הראשון נפל ישירות על הבית שלי. בניין שלם, ארבע קומות. הכול התמוטט. הייתי בבית, ואיני יודעת איך יצאתי בחיים. ספגתי הדף אדיר, כל הגוף התמלא רסיסים. כששואלים אותי 'מה חסר לך מהבית?', אני עונה: 'הכול'. לא לקחתי איתי כלום. אחר כך עוד סיפרו לי שאנשים נכנסו וגנבו דברים מההריסות… אבל אני אומרת לך, כמו העם היהודי, אין שני לו. חבל רק שהאחדות הזאת מגיעה בשעות כל כך קשות."
היא מחייכת לרגע, פונה לשירלי ושואלת על הארגון, ומשתפת בגאווה בנכדתה הרופאה. בתוך השבר הגדול, ניצוצות קטנים של חיים, של המשכיות.
סיום: מבט אל העתיד
היום הזה, שהתחיל במפגשים אנושיים פשוטים, ממחיש את האידיאולוגיה הגדולה של התנועה. "הרבעון הרביעי" שקוראת לציבור "לבחור להיות חלק ממשהו גדול". אך שהשבת כבר באופק ויום הפעילות עומד להסתיים, ברור שהמשימה רחוקה מסוף דבר. 800 הערכות שחולקו היום הן טיפה בים הצורך. "החיבוק הזה הוא רק ההתחלה," מסכם פלג, "השיקום האמיתי, הפיזי והנפשי, ייקח שנים."
וכאן בדיוק נכנסת התנועה לתמונה. הרבעון הרביעי כמו עוד תנועות אזרחיות שצצו בתחילת המלחמה ונתנו מענה לעיתים רבות היכן שהמדינה הייתה קצרה מלהושיע – ההבדל הוא שזוהי לא רק נתינה וסיוע חירום, אלא פלטפורמה ארוכת טווח לבנייה מחדש של החברה הישראלית, לאחות את השברים הפיזיים והנפשיים. השאלה שנותרת תלויה באוויר אינה רק איך המשפחות ישתקמו, אלא איך אנחנו, כחברה, נבחר לקחת חלק פעיל במסע הזה.
