פעם הייתה גם לנו מלכה, מלכת הזמר העברי, הרבה לפני שבכלל ידענו מה זה זמר עברי, או מה זה בכלל מלוכה. קראו לה שושנה דמארי והיא כבר 15 שנים לא איתנו, אבל השירים שלה כאן. עדיין כאן.
בימים אלה מוקרן בסינמטק התל אביבי הסרט "המלכה שושנה", שמלווה את מלכת הזמר העברי, שושנה דמארי בתחנות חייה ומותה, והאמת שהוא פשוט עצוב. האישה שהקריבה את חייה ואת חיי משפחתה לטובת הקריירה, נסעה לתקופות ארוכות מעבר לים כשהיא משאירה מאחור את ביתה היחידה ואת בעלה, אספה כספים לטובת המדינה הקטנה שנבנתה אז וזכתה לכבוד שלו זכו מתי מעט, נפטרה כשהיא לבד, בדירה הקטנה שלה ברחוב קולונימוס כשמסביבה השמלות התכשיטים וההילה שאפפה אותה.
הסרט, שמתפרש על פני כמעט שעתיים, מראה לכולנו מי הייתה דמארי, איך מנערה צעירה בתיאטרון "לי לה לו" היא הפכה לעלמה שובת לב, לזמרת מצליחה ומפורסמת, שרה בכל שפה, עולה על הבמות הגדולות ביותר בעולם ומדלגת בין מדינות בתקופה שבה זה היה כמעט בלתי אפשרי, נפגשת עם שועי עולם, מנהיגים ואנשי תקשורת, דרך מופעים לחיילים במקומות שכוחי אל, קונצרטים עמוסי קהל מוחא כפיים בהתרגשות כשהיא על הבמה ועד לבית הפרטי שלה, אותו לא נהגה לחשוף כמעט בכלל.
דמארי הייתה מה שכולן חלמו להיות- היא הייתה קונצנזוס. היא כונתה מלכת הזמר העברי והצדיקה את התואר, אלא שמשהו בתמונה המושלמת שהיא יצרה היה שונה למדי, הבת נאווה, שגדלה בלעדיה,מתגלה במכתבים שנחשפו בסרט ככזו שכמהה לאמא שלא נמצאת בבית, הבעל, שלמה בושמי שהכיר את שושנה הנערה, גילה מהר מאוד שהוא נישא לשושנה הזמרת ששמה את הקריירה לפני הכל ובחר לחיות בצילה, בתסכול מתמשך, כפי שעולה מהמכתבים שכתב לה לאורך השנים.
אלא שמהקריירה הארוכה והמצליחה לא נותר זכר, בשנות ה-80 דמארי שמרה על מעמדה הרם אולם לא הקליטה דברים חדשים, והיא נדחקה לשוליים, מהבמות הגדולות היא הסתפקה במופעי עיריות וצפתה מהצד איך המעמד נשלל ממנה. בשנת 88 היא זכתה לכבוד הענק והייתה הזמרת הראשונה שקיבלה את פרס ישראל, כשהיא עטויה שמלה לבנה, עגילי דמאר וחיוך כובש היא עלתה על הבמה מתרגשת וסמוקת לחיים וקיבלה את הפרס, שלמעשה היה הסימן של הממסד לאותת לה לרדת מהבמה.
דמארי, הקליטה באותה שנה את "אור" אחד מאלבומי המופת שלה ויצאה לסיבוב הופעות קצר, אלא שאחרי היא חזרה לתהום הנשייה ונעלמה. מהבמות הגולות היא חזרה להופעות בהתנדבות בבתי אבות, הרדיו שכח את השירים, הקהל שאהב לראות אותה על הבמה כבר לא קנה כרטיסים ווועדי העובדים העדיפו את הסגנון המוזיקלי החדש, כד שהיגע עידן רייכל והחזיר אותה לאולפן, לכמה, לזרקורים.
ועל זה בדיוק מדבר הסרט המופלא הזה, ההצלחה הגדולה, מול הנפילה הכואבת, ההמון הסואן למול השקט התקשורתי והכמיהה לחזור לבמה שהיא כל כך אהבה מול הקהל שכבר לא הגיע, המלחינים שכבר לא כתבו או פנו והצורך למלא את הזמן בדבר היחידי שהיא אהבה באמת ושנגזל ממנה שלא בצדק.
בשנת 2006 נפטרה דמארי, היא נמצאה בביתה כשהיא על הרצפה סובלת מתסמיני דלקת ריאות ונפטרה בבית החולים. שלושה ימים לאחר מותה הוצב ארונה בתיאטרון הקאמרי ואלפי אנשים עברו לפניו כמחווה אחרונה למלכה שהייתה ואיננה.
להזמנת כרטיסים
