7 שנים חיכתה מאיה אברהם להולדת בנה השני, לא לא בנה האמיתי ( יש לה ארבעה כאלה) , בנה המוסיקלי. מאז "רק רצית אהבה", אלבום הבכורה שלה מ-2008 , אברהם עברה המון : היא ידעה עליות מקצועיות, דשדוש במקום, עליות נוספות ובעיקר שמרה על מעין "שקט תעשייתי" מבחינת "שחרור סינגלים" ומרדף אחר הלהיט הבא.
אברהם לקחה את הזמן להתבשל, להתבגר, להכיר את עצמה יותר ( וגם אותנו, קהל מאזיניה), לנסות, לטעות, להצליח, לשנות ובעיקר להרגיש שזה הזמן המדויק ביותר להוציא את האלבום החדש – 7 בהמון מובנים הוא מספר מזל, ואולי במקרה (או שלא) מאיה חיכתה 7 שנים בכדי להיחשף בפנינו שוב ( בעצם אנחנו חיכינו, היא חרשה את הארץ בהופעות והותירה אותנו צמאים לכמה שיותר חומרים חדשים פרי עטה) .
האלבום החדש – "ליום הזה חיכיתי" מונה עשרה שירים, כולם יצאו כסינגלים לתחנות הרדיו וזכו להצלחה נאה, ועם זאת האלבום עדיין מצליח לחדש ולא להיות "עוד אלבום" : אברהם איגדה באלבום עשרה פנים שונים מאישיותה, מנבכי נשמתה, מרגשותיה והגישה אותן לאוזנינו על מגש זהב.
היא עבדה על האלבום עם מיטב היוצרים : עידן רייכל, קובי אפללו, בן ארצי, חמוטל בן זאב, שי גבסו, עינן פרל, רפי קריספין, שחר מריו מרדכי ומורן גמליאל.
לצד כל אלה, יש לציין לשבח את יד ימינה – המפיק המוסיקלי רפי קריספין, שפרפקציוניזם הוא לשון המעטה עבורו, וניכר כי מאיה מקפידה באלבום החדש על כל תו, כל אות, כל חולם חסר וכל שווא או רווח נשימה כלשהוא.
אם חשבתם שתקבלו אלבום בעל קו מוסיקלי אחד – אתם טועים ובגדול : אברהם לקחה את ההשפעות המוסיקליות הרבות עליה ורקמה אלבום רבגוני הכולל מקצבים אירופאיים, קלאסיים, פופיים, רוקיים, אוריינטלים ובעיקר אתניים וישראלים, כשעל אלה מנצח סימן ההיכר שלה – קולה.
האלבום כולל שני שיתופי פעילה לא שגרתיים ודי מפתיעים: האחד – שיר הנושא "ליום הזה חיכיתי", דואט מלטף של אברהם עם איתי לוי, והשני – "ענני", דואט מלודי עם שי גבסו.
בין השירים שמשכו את אזניי והצליחו לגעת ולרגש בי ביותר הם: "ליום הזה חיכיתי", "אם תחזור", "ענני", "עברתי את הדרך", "המקום שלי". עונג צרוף.