"מפתח עם כנפיים", ספר שירים חדש לילדים שכתבה שולמית זילברברג בעת מבצע צוק איתן, מבקש להיכנס ללבם דרך עיניהם, בלי מסיכות וללא התנשאות: "לגיטימציה להרגיש רגשות אלה, וכך להתמודד איתם טוב יותר"
את ספר השירים החדש שלה לילדים, "מפתח עם כנפיים", כתבה שולמית זילברברג, סופרת ומשוררת, תוך כדי עבודה ישירה עם ילדים שהיא פוגשת, כמנחה סדנאות וחוגי כתיבה יוצרת לילדים ונוער וכמורה מחליפה בבית ספר יסודי. זהו ספרה השני שמתעתד לצאת לאור, לאחר שבשנת 2014 הוציאה בהוצאת גוונים את "פלופי הדולפין בממלכת הירח".
את השיר הראשון בספר החדש כתבה זילברברג (55) במהלך מבצע צוק איתן, כשנחשפה לחוויות והתמודדויות של ילדים בעת אזעקות והשהות בממ"ד, ולאחריו כתבה 23 שירים נוספים מנקודת מבט ייחודית של ילד וילדה. "כל ילד הקורא את השיר יכול למצוא את המשהו המיוחד שהוא חש והנה שולמית משמשת לו לפה, מאפשרת לו לחוש לגיטימציה להרגיש רגשות אלה, וכך להתמודד איתם טוב יותר", כתבה באחרית הספר ד"ר רוני סולן, פסיכואנליטיקאית, פסיכולוגית קלינית ופסיכותרפיסטית.
"המגע הישיר והאינטנסיבי עם ילדים מאפשר לי להתבונן בהם, להקשיב להם וללמוד מהם", מספרת זילברברג, ששיריה בספרה השני נוגעים ברגישות רבה בעולמם, ברצונות שלהם, במשאלות לבם, בחוויות הפוגשות אותם בחייהם האישיים ובהתמודדות שלהם עם בעיות וקשיים. בימים אלה הספר נמצא בגיוס המונים לצורך הוצאתו לאור, ועם גיוס מוצלח מקווה זילברברג להביא את השירים אל הלב של כל ילד וילדה.
"חסרים טקסטים חדשים"
"כְּשֶׁאוֹמְרִים לִי/ עַל שְׁטוּת כָּזֹאת לֹא צָרִיךְ לִבְכּוֹת –/ דַּוְקָא אָז מִתְגַּבְּרוֹת לִי הַדְּמָעוֹת!/ אָז הָיִיתִי רוֹצֶה/ שֶׁיִּתְּנוּ לִי רֶגַע אֶחָד/ עִם עַצְמִי לַחְשֹׁב לְבַד,/ גַּם אִם אֶתְבַּלְבֵּל/ בֵּין הָרֹאשׁ וְהַלֵּב./ וְשֶׁיֵּדְעוּ/ שֶׁאֲנִי כְּמוֹ כָּל יֶלֶד וְיַלְדָה,/ לִפְעָמִים/ לֹא צָרִיךְ/ הוֹרָאוֹת הַפְעָלָה" (מתוך השיר "מי צריך הוראות הפעלה?").
דרכה של זילברברג לעולם הכתיבה החלה בעקבות שינוי שעברה ב-2009, לאחר שפוטרה מקומברס, חברת ההייטק האחרונה שבה עבדה. "העברתי בפעם האחרונה את תג העובד שלי ויצאתי אל הרחוב כשמאחורי נסגרת דלת זכוכית גדולה ואיתה הסתיימו 15 שנות עבודה", היא מספרת, "הייתי אחת ממאות העובדים שפוטרו בגל הפיטורים ביום ההוא, ובדרך הביתה הייתי מוצפת במחשבות שנעו בין הלם לעלבון ובלבול בין עבר, הווה ועתיד. אבל בימים שבאו אחר כך, מהר מאוד חדרה בי ההכרה שאני לא חוזרת לעולם ההייטק. אז, בגיל 46, הרגשתי שאני רוצה לעסוק במשהו אחר, ו'המשהו האחר' הזה הלך והתבהר עם הזמן – החלטתי שאני רוצה לכתוב ולעבוד עם ילדים".
זילברברג נולדה באיראן, ובגיל שלוש עלתה לארץ בעם הוריה ואחיה הבכור, היישר לשכונת דורה בנתניה שבה גדלה ובילתה את ימיה כילדה. "גדלתי בבית שלא היו בו כמעט ספרים, אך הספרים היו בתוכי", הא נזכרת, "המשפחה התמודדה עם קשיי היום יום ועם קשיי קליטה בשיכון רכבת של בליל עדות ותרבויות, ואני זוכרת את עצמי כילדה כותבת ובעיקר שירים. במבט לאחור אני מבינה שהכתיבה היתה עבורי סוג של אסקפיזם מהעולם שסבב אותי".
בתיכון היא למדה אלקטרוניקה "כי היה צריך מקצוע טוב", ואחר כך שירתה בחיל המודיעין ביחידה 8200, תקופה מרתקת שלדבריה הובילה אותה ללימודי תואר ראשון במדעים מדויקים באוניברסיטת תל אביב. בהמשך נשאבה לקריירה של הייטקיסטית בעולם טכנולוגי, ובין השאר היתה גם מובילה חברתית בקשרי הקהילה של החברה שבמסגרתם נחשפה לראשונה לעבודה עם ילדים בבית ספר יסודי.
את הצעד הראשון בעולם הכתיבה עשתה כשהקימה את "מילים לכל רעיון – כתיבה יצירתית" כמנחה של חוגים וסדנאות כתיבה יוצרת לילדים ונוער שהיא מעבירה בביתה בתל אביב בשש השנים האחרונות. "כשאני מביטה בתלמידים שלי אני רואה בהם את ילדותי", היא מספרת, "האושר שהם חשים בכתיבת סיפור או שיר הוא האושר שלי. הפעלת הדמיון שלהם, דווקא בעולם שהם צמודים למסכים, הוא אי של שפיות עבורם ותחושת שליחות עבורי".
זילברברג היא אם לשלוש בנות גדולות שכבר סיימו את מערכת בית הספר, אבל כמי שעובדת כמורה מחליפה היא מגלה שדווקא ילדים, קוראים צעירים, משתוקקים לטקסטים ספרותיים בשפתם העכשווית ובנושאים שמעסיקים אותם בחיי היומיום של העולם המודרני. "כיום בספרי הלימוד שלהם יש שירים טובים ויפים, אך חסרים טקסטים חדשים בשפה שמדברת אליהם", היא אומרת, "ואני מאמינה שספר השירים 'מפתח עם כנפיים' יאפשר לילדים לראות את עצמם ויסב להם הנאה".
