אז אחרי שיצאו בהצהרות על שיתוף פעולה והרבה חלומות שהתגשמו, מה באמת חשב המבקר שלנו על המופע של ירדנה ארזי והגבעטרון. ויש גם טיפ
כמעריץ הן של הגבעטרון, והן של ירדנה ארזי, מה כבר יכול להיות טוב יותר משניהם על במה אחת? ממש מושלם, מצויד בכרטיס להופעה הראשונה שלהם בסבב ההופעות הנוכחי, התייצבתי באולם המופעים בקיבוץ גבעת ברנר, נרגש ומתוח לקראת ההופעה של שני ענקי התרבות הישראלים הכי גדולים שנוצרו פה.
באיחור אופנתי קל, עלו הגבעטרון ופתחו ב"ים השיבולים" כ"מכת פתיחה" ראויה ומרגשת, בזה אחר זה נורו צרורות של קלאסיקות בביצועים הייחודיים של החבורה הנפלאה הזו, שלא הותירו את הקהל אדיש. שירונים, או רול עם מילות השירים, היו הדברים הכי מיותרים במעמד זה. טוב שלא חשבו על זה.
כעבור מספר שירים פינו הגבעטרון את הבמה לירדנה ארזי, שהופיעה עם מיטב להיטיה, ירדנה כמו ירדנה, עם נוכחות בימתית בעוצמות משתנות, לעיתים רכה ומלטפת כשהיא פוצחת ב"אתה לי ארץ" או ב"הביתה" האלמותי, וגם נוקשה ועוצמתית כשצריך כשהיא מבצעת בחן את המחרוזת שירי הצוענים שמזוהה איתה כל כך, ברם אולם, הנה הערה לירדנה, השיר "עגילי דמאר" שנכתב ברגש רב לשושנה דמארי מעבד את עצמו בעיבוד המופע, אני שבוי של הביצוע המקורי והעוצמתי של השיר, וכאן הוא הלך "לעיבוד".
להיט רדף להיט, מחרוזת רדפה מחרוזת, הקהל שיתף פעולה באופן מושלם בשירה והודה בתשואות רמות. הסאונד הטוב והתאורה המתאימה, הוסיפו נופך משלהם והעצימו את החוויה, בעיני, החסר הוא דווקא בקטעי הקישור בין השירים. זאת, למרות הצגת חברי הגבעטרון וביניהם, שתי ותיקות הלהקה – מיקה ותמי, שמופיעות עם הלהקה על כל הרכביה מאז היווסדה, ועוד מספר מילות קישור קצת "אנמיות" של ירדנה.
לסיכום: הגבעטרון בניצוחו של אילן גלבוע המיתולוגי וירדנה ארזי, הם שילוב מנצח ללא עוררין. שניהם ביחד וכל אחד לחוד נתנו את מיטב הקלאסיקות שערב כזה יכול להכיל, יעיד הקהל שגם לאחר שני הדרנים, הריע וביקש עוד, אבל המסך ירד על הערב המהנה הזה.לכל אחד מהם הענקתי "לייק", ולשניהם כמו להופעה בכלל, הענקתי "לייק" אחד ענק.
