"רציתי חופשיות, רציתי התקדמות, רציתי להצליח, גם לעבוד גם להרוויח, רציתי תל אביב ולאמץ תחביב, רציתי מטרה ודי", מי מאיתנו לא זוכר את השיר הזה ("למה הלכת ממנו") שפיזמה שרית חדד בראשית דרכה יחד עם טיפקס על בחורה צעירה שעזבה את הפריפריה והגיעה לתל אביב בכדי להצליח כזמרת.
בתרבות הישראלית לתל אביב נוצר שם (אם תרצו סטריאוטיפ) של עיר ההזדמנויות, ניו יורק של ישראל, ורבים מהמוסיקאים והזמרים המנסים להצליח בתעשיית המוסיקה התובענית והלא פשוטה בישראל, יודעים כי בכדי למצוא עבודה ולקבל סיכוי מינימלי להצליח הם חייבים להתגורר בתל אביב.
מה קורץ כל כך בתל אביב? אולי זה ריבוי הבמות הפתוחות הנותנות סיכוי לאמנים, אולי זה ריבוי המשרות הזמניות ("בינתיים אעבוד בזה עד שאפרוץ") הנותנות מענה מיידי לאמנים המחפשים הכנסה נוספת ואולי זו פשוט אוטופיה שפעם, לפני עידן האינטרנט, הייתה מוצדקת והיום הפכה לאידיאל נורמטיבי ותו לא?
ניסיתי לברר עם שלל מוסיקאים וזמרים, כאלו שעובדים, יוצרים וחיים בתל אביב (ואף כמה שלא) ומנסים לשרוד, הן כיוצרים והן כתושבים, אך עדיין מאמינים כי המוסיקה היא הדרך שלהם, האם החלום התל אביבי הוא באמת חלום או שמא הוא מציאות קשה עד בלתי נסבלת?
הראשונה ששאלתי בנושא הייתה מאיה שרעבי, סולנית להקת "בנות הטום" (להקת רוק אלטרנטיבית הפעילה עמוק בסצינה התל אביבית) שמאז ומתמיד חיה בתל אביב, ועבורה מדובר בחלום חלומי במיוחד: "אין קשיים בליצור מוזיקה בתל אביב, הכי כיף לעשות מוזיקה בתל אביב, חולה על תל אביב, זו עיר שמלאת השראה. אני זוכרת שהיו תקופות שהייתי יושבת שעות על הספסלים ברוטשילד וכותבת שירים".
את חושבת שמגורים ויצירה בתל אביב הם תנאי הכרחי להצלחה בתעשיית המוסיקה?
"אני חושבת שברגע שיש רצון, כשרון והתמדה אז זה בסוף מתפוצץ. בין אם זה מתפוצץ בתל אביב או בפריפריה זה לא כזה משנה. אנחנו ארץ קטנה ובסופו של דבר הפריפריה תגיע לתל אביב ותל אביב תגיע לפריפריה".
מוזיקאי רוק נוסף, שי לנדא, הפעיל בכמה וכמה להקות קצב תל אביביות, הכביר מילותיו והסביר את היתרונות והחסרונות במגורים בתל אביב ליוצרים ומוזיקאים:"בסך הכל יש תמיכה חברתית ומקבלים אותך גם אם אתה עושה מוזיקה חריגה, יש מקומות להופיע בכל הגדלים, ויש הרבה מוזיקאים, אמנים ויוצרים בעיר כך שאפשר ליצור הרבה מפגשים מעניינים.
הקשיים העיקריים הם בעיקר קשיים שמרימות הרשויות כמו העלאת הארנונה של חדרי החזרות, הזמנת שוטרים ופקחים לאנשים שמנגנים בבית וסגירת הופעות רחוב גם אם מתקיימות בשעות המותרות על פי החוק (לא ראיתי שעצרו עבודות בניה מרעישות יותר). כל זה בנוסף לעובדה שבכלליות כבר פחות אנשים הולכים להופעות וקונים אלבומים ( ומי שכן קונה עושה זאת בדרך כלל מתוך רחמים) ושאין כמעט בכלל חשיפה בתקשורת המיינסטרים למוזיקה חדשה/ אלטרנטיבית/ עצמאית גורמת לתסכול אצל מוזיקאים תל אביבים רבים".
שי נחייסי, יוצר וזמר הפעיל אף הוא בתל אביב, מצטרף לקשיים שציין לנדא ומפרט:"אני חושב שיש כמה קשיים ליוצר בעיר כמו תל אביב: ראשית אי אפשר להתעלם מיוקר המחייה, זו עיר מאוד יקרה שמאלצת את האומן למצוא פרנסה ממקורות אחרים חוץ מהמוסיקה מה שמפחית את הזמן שבו הוא מקדיש לאומנות שלו.. יש את עניין עודף הגירויים, יש המון מוסיקאים ויוצרים בתל אביב כולם מכוונים לאותו קהל, מופיעים באותם מקומות וכתוצאה מכך גם הקהל הופך להיות מפונק יותר כי בכל רגע נתון יש לו הופעה חיה מעולה. כמו כן, הבארים שמארחים את ההופעות הללו בגלל הביקוש הגדול נותנים דילים לא כדאיים לאומן שלעיתים קרובות מפסיד כסף על ההופעה שלו עד כי לפעמים ממש בא לי לנסוע לאיזו תקופה לצפון להיכנס לאולפן או פשוט ליצור ולכתוב בשקט, להקדיש את כל כולי ליצירה, במקום לעשות סשנים קצרים באולפן בתל אביב, אלא פשוט לקחת אולפן באיזה חור בצפון לחודש ולא לצאת ממנו עד שיש אלבום שאולי לא היה קורה אם הייתי מקליט בתל אביב. מי יודע אולי עוד אעשה את זה, אבל כרגע העיר מכריחה אותך לחיות את הרגע ואפילו את השניה הקרובה".
אשת יחסי הציבור ענת שטיינר, היטיבה להסביר את הנושא לעומק מנקודת מבט מקצועית:"אני חושבת שחשוב שאמן, לא משנה איפה הוא גר, בין אם הוא גר בתל אביב, באר שבע או אילת, חשוב שהוא יהיה זמין מבחינת לבוא למרכז כי אין מה לעשות ההתרחשויות קורות כאן. אני חושבת שיש אפקט לכך שאמן גר כאן בתל אביב, כי אם אתה גר במקום שדברים קורים בו, אז יש לך יותר סיכוי להתערבב בדברים שקורים, אבל זה גם נורא תלוי באמן. אם אמן גר בתל אביב ויושב ומחכה בחיבוק ידיים שיקרו לו דברים, אז לא יקרו לו הדברים. באותה מידה יכול להיות אמן שגר בבאר שבע אבל מגיע להופעות ומתערבב בסצינה המקומית. זה בעיקר תלוי באמן ובזמינות שלו".
מצידו השני של המתרס, שאלתי את מאי ספדיה, יוצרת וזמרת חיפאית מקורית שעל אף מגוריה הרחק מהמרכז הצליחה להכניס את שירה הראשון Goodbye My Love לפלייליסט של גלגל"צ ושאר תחנות הרדיו, והיא הסבירה לי:
"כן אני גרה בחיפה והצלחתי להכניס שיר ל-22 תחנות רדיו ביניהן גלגל"צ, גל"צ, רדיו ירושלים, רשת ג', קול הים האדום, קול רגע, רדיו חיפה, 88FM ועוד. לדעתי מגורים בתל אביב הם לא חובה ליוצרים צעירים, אנחנו חיים במדינה קטנה והמרחק לא משפיע. היום בזכות הטכנולוגיה והרשתות החברתיות אפשר להצליח ולהתפרסם מכל מקום גיאוגרפי, אפילו בחו"ל. הסינגל הראשון שלי הושמע גם באירופה וארה"ב ואני עדיין גרה בחיפה ליד הים. אני מאמינה בעבודה קשה וטיפת מזל".
לסיכום, אמנם החיים בתל אביב אינם הכי פשוטים ואינם זוהרים כפי שמצטיירים בכלי התקשורת השונים, אך יוצרים המעוניינים להצליח צריכים לחשוב, לפני שהם פזיזים בהחלטתם לעבור לעיר הגדולה, עד כמה הם מוכנים להגשים את חלומם ועד כמה הם נותנים למרחק הגיאוגרפי להוות מכשול בדרך לבניית הקריירה המוסיקלית שלהם.
