לפני כמה ימים קיבלתי לדף הפייסבוק שלי הודעה מיוצרת וזמרת בשם מאי זיו זרקה ששלחה לי את הסינגל החדש שלה – "יוניברס קונטרול" (מילים"מאי זיו זרקה, לחן: בן שופן). על אף שמאי שלחה את ההודעה לפני כמה ימים, נחשפתי אליה רק לפני כיומיים (מכת הודעות ה"אחר"), ומאז אני מוכרח להודות שהתמכרתי לסינגל: מלבד הרוק ה-אסימטרי המשלב ערב רב של תת ז'אנרים ברוק מפיוז'ן ואלקטרו ועד צ'ילאאוט ופסיכו דליה, מאי מצליחה לכתוב ולהלחין יצירות שאינן מהסוג אליו אנו נחשפים ביומיום אלא היא מעין "עוף מוזר" (במובן החיובי) בהולכה בדרך המוסיקלית שלה שאינה בהכרח הכי מתמזגת עם התו המוסיקלי העכשווי מה שמשך אותי להאזין לה עוד ועוד שכן היא מביאה עימה משהו חדשני, מיוחד ולא מתייפייף.

היא גדלה והתחנכה באילת, מגיל צעיר בילתה מרבית חייה על הבמות כשהיא חוברת להרכבי רוק בשלל סגנונותיו ולאחר שסיימה לימודי המקצועיים ב"רימון", השקיעה מלוא מרצה בעבודה על אלבום הבכורה יחד עם המוסיקאי והמפיק המוסיקלי בן שופן.

מאי, מתי החל הרומן שלך עם מוסיקה?

"בגיל 4 בערך כשעמדתי וצעקתי את ׳קבעתי עם האושר׳ של אביב גפן בסלון של הבית. זה התחיל מול כל המשפחה בסלון, הם היו יושבים, אוהבים אותי ואולי קצת מסתלבטים עלי, יש סרטונים הורסים".

זוכרת את ההופעה הראשונה שלך?

"לדעתי זה היה בכתה ב׳ בתחרות בבית הספר, היה לי גבס ביד ובחרתי לשיר בשיא האומץ את ׳טיטאניק׳ מול 500 תלמידים ומורים. לא יודעת מאיפה הביצים".

במה "רימון" תרם הכי הרבה להתפתחותך המוסיקלית האישית?

"׳רימון׳ בעצם הוכיח לי בתור מסגרת מוסיקלית, שהדבר הכי חשוב במוסיקה זה החיבור בין אנשים וההפרייה שנוצרת מכך כשעולמות מתחברים. כי מעבר ללימוד עצמו, תמיד חשבתי שדברים שעושים מתוך תשוקה פנימית עזה וכימיה מנצחים. אז האנשים שלא פוגשים בשום מקום אחר, זה מה שתרם בעיקר להתפתחותי המוסיקלית האישית שם".

כיצד נולד השיר החדש והאם אני טועה כשאני שומע השפעונת של דיויד בואי בסאונד?

"יוניברס הוא הילד הראשון שלי. זה כל כך מרגש כי במשך שנים פחדתי מהאמת שלי וניסיתי ללכת עם העדר, לעמוד בציפיות ולא סתם, גם לנצח עם הנורמה. יוניברס ישב לי בבטן וללכת אל מול הפחד בשבילי הוכיח לי שרק אם אהיה אני לגמרי אהיה מאושרת ושככל הנראה מייעודי להתבטא במוסיקה. השיר מדבר על מלחמה ביני (האגו) לבין הנשמה שלי, בין החומר לרוח ומתאר את המוות כחוויה חיובית משחררת (כי אז בעצם כשנמות נשתחרר מכל עול גשמי אבל באופטימיות כמובן. לגבי ההשפעות, יוניברס הוא אכן ילד מוזר שהוא בעצם שילוב של כל הגנים וההשפעות המוסיקליות במהלך השנים (וכן אחד מהם זה כמובן גם בואי".

מתי אלבום?

"שאלה של תקציב, מבחינתי מחר. כמובן שזה מסע מעצים ומלמד ודרך מדהימה שאני לא מוותרת על להתענג עליה, אז גם לוקחת את הזמן. באוגוסט משחררת סינגל שני, מאמינה שתוך כמה חודשים כבר יהיה אלבום".

מהן ההשפעות המוסיקליות עלייך? ממי את שואבת השראה?

"אני שואבת השראה מכל מה שאני מרגישה באופן ישיר שהוא אמיתי ולא מזוייף. אבל אם מדברים על ז׳אנרים תמיד הייתי רוקיסטית בכל הגוונים. משתדלת לשאוב המון גם מז׳אנרים אחרים שאוהבת כמו רגאיי שמאזן את המלנכוליה שלי, גראנג׳ שמזכיר לי את החוצפה שלי ואינדי שמראה לי שאפשר גם בלי דיסטורשן".

מה את רוצה להעביר לקהל בעזרת המוזיקה שלך?

"מה שקורה בכל התהליך הזה בעצם, זה שאני מגלה את עצמי דרכו. וכל התובנות שלי, ההתפתחות הריגשית שלי, המחשבות שלי וההשקפת עולם שלי באות לידי ביטוי דרך המוסיקה. כל שיר אומר אחרת- כל אלבום יגיד אחרת- החשוב מכל שרוצה להעביר זה שיש לנו אמת פנימית שלהתעלם ממנה זה חטא. להתמסר לה זה אולי מפחיד אבל משחרר ורק ככה מוצאים את מה שמחפשים".

מה הקשיים הבולטים, מנקודת מבטך,בהם נתקלים יוצרים עצמאיים בתעשיית המוסיקה הישראלית של  ?2016

"שלא נתחיל. ראשית הז׳אנר המוסיקלי שהרוב צורך. הלכלוך שבתוך הפוליטיקה וגם עומס האמנים וההגשמות העצמיות של כולם כאינדבדואל. זה קשה, מפחיד וחותך אבל כשאתה אמן אתה מבין שזו קללה ומתנה, ושזה בחר בך.

פעם מישהו אמר לי שבשלב מסוים בחיים אתה צריך לבחור אם אתה מחליט למות או לחיות, למות מבפנים ולחיות מבחוץ, או למות נורמטיבית אבל לחיות באמת מבפנים, אני בחרתי לחיות. יש קושי גדול יותר בלא לעשות את מה שאתה רוצה מתוך פחד מבין לשחות בתוך התעשיה ולהוקיע אותה מבפנים."

היכן ניתן לראותך בימים אלה?

"בימים אלה אני יותר בסטודיו. עובדים על אלבום ומכינים הפתעות מרגשות. אם אני מופיעה זה עם הרכבים שונים שלא קשורים לקריירה העצמאית שלי, כמובן שכל פרויקט בו לוקחת חלק מכובד בפני עצמו ומוערך. מופיעה עם להקת ׳אפרקו׳ ( פרוגרסיב רוק שאיתם גם הופעתי לא מזמן כלהקת החימום של ׳דיפ פרפל׳ בארץ), להקת "דה ויסיטורס" שנוסדה ברימון ולהקת "אטום הארט בנד" שעושה מחוה ברמה מאד גבוהה לפינק פלויד".

מה החלום הגדול שלך?

"החלום הכי גדול זה לטייל ולעשות מוסיקה (אבל רק). להכיר את כל העולם ובמסע מטורף גם את כל הז'אנרים והתרבויות ולהרגיש את כולם. טוב לחלום".

תגובות

להשאיר תגובה