אנשים טסים אלפי קילומטרים כדי לתור אחר 'השונה' ו'האקזוטי' אז נכון צריך לברוח מדי פעם מישראל כדי להבין שהדשא של השכן לא תמיד ירוק יותר.
אז אני חסכתי לעצמי את הכרטיס וקפצתי לבקר במוצ"ש בחגיגות העצמאות של הודו (שמתקיימות ב 15 לאוגוסט אך בגלל שרוב החוגגים הם עובדים זרים שעובדים בסיעוד אז היום הפנוי שלהם יוצא בשבת) שנחגג בצמידות לחג העלייה לשמיים של מרים (האסמפטיון) בעדות הנוצריות הקתוליות
בשעות הערב התכנסו כאלף מבני הקהילה ברחבה הגדולה של כנסיית אנטוני הקדוש ברחוב יפת ביפו.. זוהי כנסייה שנבנתה בסגנון ניאו גותי בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת והיא משמשת ככנסייה הקתולית המרכזית לעובדים הזרים בגוש דן ככזו ארגנה הקהילה את הטקס שכלל מיסה מרכזית ולאחר מכן החל החלק האומנותי שכלל מסכת שבה הציגו מחזה פטריוטי שמגולל את סיפור המאבק של הודו לעצמאות מידי הכובשים הבריטים
הוא כלל שירי עם עם הילדים החמודים שהיו לבושים בסגנון מסורתי . לרגע אף הגיחו 'חיילים' בריטים עם רובי צעצוע 'שירו' בכולם אך לבסוף 'אמא הודו' ניצחה.
דמותה של האם הארכיטיפית הוצגה על הבמה כאישה נושאת כתר ודגל וכן ילד בן שנתיים שגילם את 'האם הגדולה הודו' כשהוא לבוש כתר ולבוש צבעוני. וכמובן משחרר הודו – המנהיג הנערץ מהטמה גנדי אותו גילם ילד בן שנה וקצת (ראו תמונה)
בצד הוכנו מראש שולחנות רחבים עליהם הוצבו סירי ענק עם אוכל הודי מסורתי. מספר משתתפים שפניתי אליהם ציינו שהם עובדים בסיעוד ואני הודתי להם על השירות שהם עושים לעם ישראל בצורת אחיזת ידיים ואמירת 'נמסטה'.
הודו קבלה את עצמאותה חודשים ספורים לפני ישראל וזה לא הקשר היחיד בין האומות העתיקות. בן גוריון נסע 'לחופשה רוחנית' בבורמה והתלהב מהמסורת הבודהיסטית. ואין על מה לדבר על הודו שהפכה לתחנת התבגרות במסע האישי של צעירים ישראלים רבים.
בהודו קיימת קהילה נוצרית של 30 מיליון איש וההיסטוריה שלה נמשכת עדי ימיו של תומאס – אחד משליחיו של ישוע שהפך לקדוש מעונה לאחר שהוצא להורג. רוב הקהילה הנוצרית ההודית חיה בדרום תת היבשת באזור גואה וקרלה. חלקם שייכים לעם קדום בשם קנקונים. בשנים האחרונות עם התגברות הלאומנות בהודו, תיאורים של רדיפה אחר הנוצרים הפכו ליותר שכיחים.
