יום חמישי שבע וחצי בבוקר,נכנסים לרכב עם הדלקן ונוסעים, הכיון צפון הארץ- ואם להיות יותר ספציפיים- ראש הנקרה- שם נתחיל את היום שלנו שיסתיים 24 שעות אחרי במקום אחר לגמרי.מתחילים.

כמעט שעתיים נסיעה והגענו לנקודה הכי צפונית על המפה, מלמעלה נוף עוצר נשימה של חוף הים הכחול, המים שמתנפצים על הסלעים והמון מבקרים. באתר של ראש הנקרה הייתי לפני למעלה מ-30 שנים, הרכבל הכחול שהוריד אותנו אז לנקרות צרוב לי בזיכרון והיה נחמד להיזכר במראות שוב, בראיה שונה קצת.

כניסה לאתר של ראש הנקרה כוללת את הרכבל הקצר בעולם שיורד ועולה לגובה של 70 מטר. הוא נמשך דקותיים והוא למעשה הדרך היחידה לרדת אל הנקרות בגובה פני הים.

הנקרות עצמן עוצרות נשימה, המים כחולים וצלולים בתוכן, הגלים מתנפצים על הסלעים והרחש משכר, במקום מספר נקודות תצפית לים התיכון ומנהרות שמובילות אל ומהנקרות הן באורך של 200 מטרים.

בחזרה למעלה תמצאו את מסעדת הצוק, מסעדת שף יקרה להחריד הנושקת ממש לקו הגבול, ואם תרצו מים מינרלים בבקבוק קטן תאלצו להיפרד מלא פחות מ-14 שקל בלי למצמץ. למה? כי הם יכולים.

הכניסה לנקרות תעלה לכם 48 שקל למבוגר ו- 38 שקל לילד עד גיל 18 ואם אתם חיילים בסדיר או אזרחים ותיקים תהנו מהנחה נוספת.

אחרי שגמענו אויר של ים, ירדנו חזרה- היעד ראש פינה, שם מחכה לנו מלון אדמונד, מלון בוטיקי חדש, בן 66 חדרים שנפתח בנובמבר האחרון, נסגר לשלושה חודשים בגלל הקורונה ונפתח מחדש עם כל ההנחיות של התו הסגול.

הקונספט- מרשים למדי, בלי ילדים ועם הרבה שקט. הוא ממוקם בלב המושבה הציורית, סמוך לו, סופרמרקט שעובד 24 שעות ביממה ומחזיק כמעט הכל, אבל אין בו צורך, כי במלון יש לכם הכל.

במלון,חדרים רגילים  בגודל של 22 מטר, וסוויטות של 35 מטרים, בריכה מרשימה, חדר כושר מסעדה ואפילו ספא וניכר שמי שמגיע לשם בא כדי לנוח מתלאות היום.

דלפק הקבלה עובד 24 שעות ונכון לענות על כל שאלה(גם ב4 בבוקר..בדקתי)  בחדרים מוצרים של SABON לשימוש אישי במקלחות ובטלויזיה ערוצים של YES.

לא תשמעו פה שירים שבוקעים מרמקולים, עשן סיגריות וילדים בתור לארוחת הבוקר שצווחים “אמא- שוקו!” כן תקבלו יחס ושירות מצויינים, מענה מהיר לכל בעיה שצצה, אוכל נפלא והיצע מצויין בחדר האוכל שממוקם בקומה התחתונה, חדר הכושר מרווח מאובזר ונעים והספא מציע שלל טיפולים מיוחדים יותר ופחות. בשורה התחתונה- יופי של מלון ועם תמורה מלאה לכסף שלכם.

מכיון שאני מיטיב לכת, הקצתי ב4 בבוקר במטרה לצאת להליכה- לאן? לא ברור אבל כמו שאומר השיר המוכר “יש ללכת ללכת”.

פקיד הקבלה במלון המליץ על חצור שנמצאת במרחק קצר ברגל ואני יצאתי לדרך,עברתי את חצור,  צומת מחניים, איילת השחר והגעתי בטעות לגן הלאומי של “תל חצור” הממוקם על ראש גבעה, הוא שייך לרשות הטבע והגנים ושם תוכלו לראות ארמון כנעני ואתרי פולחן קדומים, בימים אלה הוא סגור בגלל הקורונה וניתן לבקר בו בתיאום מראש, אבל השער היה פתוח אז למה לפספס?

כשברקע זריחה מרהיבה, קקטוסים ועליהם סברסים בשלים ונוף מרהיב, לא עצרתי את עצמי והתפנתי לצילומים, הרבה התפעלות מיפי הבריאה והופ- חזרה, בסך הכל 13 קילומטרים של הליכה. הכניסה לגן הלאומי תל חצור היא בתשלום והכניסה היא בתיאום עם רשות הטבע והגנים.

09.00 בבוקר, אחרי הליכה מהירה של שעה וחצי, ואז ארוחת הבוקר שכללה אין ספור לחמים, קינוחים סלטים ומנות חמות בחדר המלון, אנחנו אורזים את עצמנו ונוסעים לכיון קריית שמונה, הפעם נתחיל את היום בקייאקים של “הגושרים” ואם לדייק- במסלול האתגרי שלהם.

באופן כללי, אני מת על כל מקווה מים, ים בריכה, נהר אדם נחל ואפילו אמבטיה. הקייאקים של הגושרים מתחילים בחניון מעיין ברוך, על מימיו של נהר החצבני השוצף והמסלול האתגרי מוביל אותך במהירות עם זרם המים החזק, בדרך סלעים, נופים והרבה מים קרירים שמצננים את הגוף כשבחוץ מעל ל30 מעלות.

אורך המסלול הוא כ-6 קילומטרים והוא לוקח בין שעה וחצי לשעתיים, תלוי במהירות החתירה שלכם ועד כמה אתם נחושים להגיע.אנחנו בחרנו לזרום עם הנהר, לרדת קצת למים, לעצור קצת בדרך ובעיקר להנות מהשקט והשלווה שאופפת את המקום גם כשהוא עמוס לעייפה.

כרטיס כניסה למסלול האתגרי של הקייאקים בגושרים יעלה לכם 122 שקל לאדם ואם תקנו מראש באתר של התשלמו רק 97 שקל.

אחרי שעתיים ועשר דקות סיימנו את המסלול, רטובים, רעננים ומוכנים לנסיעה חזרה, הווייז מראה שעתיים של נסיעה ותכלס, למי יש כוח עכשיו- מצד שני, אין כמו בבית.

תגובות

להשאיר תגובה