חורף, קריר, ואנחנו מוצאים את עצמנו נוסעים לכיון חולון, על הפרק, ביקור במסעדת "לה ביסטרו" שממוקמת במתחם עזריאלי בעיר, גשם מתופף על השמשות של הרכב, בן זוגי שיחיה נוהג בזהירות ואחרי כחצי שעה אנחנו מגיעים למתחם רחב הידיים, חונים ועולים לעבר המסעדה שמלאה באורחים.
המארחת מובילה אותנו כלאחר כבוד לשולחן ששמור לנו מבעוד מועד, ואחרי כדקה נשלחת מלצרית חיננית שתלווה אותנו לאורך כל הדרך בהמלצות, בחירת המנות, הגשתן ובבהיה הנצחית שמתווספת לשאלה העלומה" הכל טעים"?
אחרי שסרקנו את התפריט החלטנו שניגשים לראשונות, לשולחן שסמוך לנו הוגשה הכרובית בטחינה, ואני , חובב כרוביות ידוע מחליט כאדי לטעום את הפלא הזה, בן זוגי הולך על בטוח ומזמין לו את הקרפציו בקר ושולחן מגיע גם סלסלת ירקות בסגנון "אנטיפסטי"
צריך לעשות משהו ממש נורא כדי שכרובית בטחינה תהיה פספוס, זה לא המצב בבמסעדה, מדובר בכרובית זוגגת בטחינה, עגבניות קצוצות ובצל ירוק מסביב והיא טעימה להפליא, המינון בתנור הוא ברמה המדוייקת ביותר, זרזיפי הטחינה שמפוזרים בנביבות לא גורעים מהטעם הדומיננטי של הכרובית והעגבניות שמסביב מוסיפות טעם וצבע. הקרפציו סינטה הוא ממש לחובבי הז'אנר, מלווה אורגולה, לפרוסות לחם קלוי פרמז'ן ובלסמי. טעים בדיוק כמו שהוא אמור להיות, לא יותר ולא פחות, לא מיוחד מדיכי כזה כבר טעמנו ולא נופל מזה של האחרים.
חיש קל סיימנו ועברנו לעיקריות שחיכו ממש מעבר לפינה, שאלנו את המלצרית החיננית, כן ההיא ממקודם על מה היא ממליצה והתשובות היו ברורות, אני בחרתי בנתח של אנטריקוט במשקל של כ-300 גרם במידת עשיה – מדיום, ובם זוגי שיחיה בחר במנה שנקראת בפשטות "עוף בטטה ופטריות".
נשמע לכם בנאלי? יבשושי מדי, אז זהו, שכל כך לא, המנות שהגיעו הפתיעו בענק. האנטריקוט שנראה היה יבש למדי ובעיקר חרוך עד אימה, היה שקול למעדן מלכים שמתמוסס בפה והוכיח שהמשפט "אין הנחתום מעדי על עיסתו" הוא נכון ובעיקר רלוונטי, הנתחים המשויישים התמוססו בפה, היו בדיוק במידת העשיה הנכונה וניכר היה שמי שהכין אותם ידע בדיוק מה הוא עושה. המנה של נתחי העוף הייתה מפתיעה לא פחות, חזה עוף הוא נתח נטול שומן ובעיקר יבש בבישול או טיגון ובמידה והוא נשאר על האש שניה אחרי הבישול הוא כבר הופך לחסר טעם, אלא שפה הסתבר יודעים בדיוק איך לטפל בעוף ולהגישו בצורה מצויינת. נימוח, טעים במידה הנכונה, ובעיקר לא יבש אלא עסיסי.
אחרי אין ספור מחמאות שחלקנו לכל מי שצריך, החלטנו לגשת לתה עם נענע המסורתי לגמוע אותו לרוץ הבייתה כדי להתחפר בשמיכה, כי לכל מסיבה יש סוף, לא?
