חוויה רב חושית

אתחיל בגילוי נאות , מעולם לא הייתי ביפן, אמא שלי לעומת זאת חזרה משם לא מזמן. היא ניסתה לשרברב את ניחוחות טוקיו וקיוטו אל אפי ולהאדיר את המטבח היפני עד שכבר ניסיתי להזמין טיסה. הכרטיס לא עבר. חבל. הטריות, הצבעים, הפריכות, האיורים המדויקים על הקירות – באמת מקסים לשמוע על כל זה ולגמוע את התמונות בזמן שמוציאים מהמקרר קופסת חומוס תעשייתית ומורחים על צנים שרוף. אז ממש כמו במשחק וידאו יפני, החלטתי להיות הגיבור הרע ולהשיב אש. " אני הולך הערב לסניף החדש של אובן קובן ברמת החייל, הא כן יש לך הצגה, לא נורא. את הרי כבר ראית הכול", וכך היה – לקחתי איתי את הבחור הכי שווה בעיר ויצאנו אל אחותה הצעירה של המזללה ההיא מרחוב הארבעה.

בכל מקום בו אני אמור לאכול או לרקוד אני אוהב שמאירים לי בתאורה הראויה. פנסי נייר יפנים האירו באור הולם את החלל הלא מאוד גדול שבנוי כך שהמקום יהיה תוסס במידה ולא אינטימי מדי. פוסטרים צבעוניים מדליקים עיטרו את הקירות ותרמו לאווירת הסטריט פוד, שהתכוונו שתהיה כאן. אך בניהם בלט דווקא מעין (וילון?) עם איורי דגים שובבים שמשך את עניינו. חשבנו שהוא יכול להתאים יופי לאחד מקירות ביתנו הקט. התיישבנו בשולחן נעים ומעוצב כשאת פנינו קיבלה מלצרית חייכנית שסיפרה בחפץ לב על הספיישלים ועל הקוקטיילים ה"מדהימים". כחובב קוקטיילים מושבע מעט התאכזבתי שלא היה איזה קוקטייל יפני ייחודי שיתפוס אותי מהחולצה וישר ארצה להזמינו. הייתה פה הזדמנות שהוחמצה לנצל את הקונספט כדי להשתולל אלכוהולית. לא נורא סה"כ. הזמנתי מרגריטה לימונית וקפואה שסיפקה את הסחורה, עלם החן התחיל עם סאקה חם, חביב.

התפריט מאוד נוח, חומרי הגלם נגישים ומוכרים ברובם, המחירים מסבירי פנים. גם על עיצובו של התפריט חשבו בקפידה מה ששם את אובן קובן בשורה אחת עם מסעדות שרוצות להעניק לסועד חוויה ספציפית מאוד, שתייחד אותן ותבדיל אותן מהשאר. החלטנו: נפצח בטאקויאקי (ספיישל מסקרן במיוחד) וסלט אצות. הטאקויאקי הם 4 כדורי פנקייק יפניים קטנטנים במילוי תמנון, ג'ינגר מוחמץ, בצל ירוק ובזיליקום יפני. על הכדורים מוזלף מיונז יפני, טריאקי ושבבי בוניטו- שבבים שקופים העשויים מדגים. היו רק שני כדורים לכל אחד וזה היה בכלל לא פייר. מכיוון שרצינו עוד. בדיעבד היינו צריכים להזמין עוד מנה כזו, היא הייתה ממש רכה ונעימה וליטפה לנו את תחילת הארוחה בטעמה הלא שיגרתי ואם זאת לא חריג מדי. סלט האצות היה, סלט אצות. קצת חבל כי בינינו, כשמזמינים סלט אצות רוצים שהוא יהיה קצת יותר מסלט אצות. שתי סוגי אצות, פטרייה יפנית, קייל, נבטים ומללפון שלא מצא את מקומו בוינגרט השומשום הרכיבו סלט לא רע, אבל התמנון קודם לכן היה כל כך טוב אלינו ש – "לא רע", זה לא כל כך מספיק. קצת פחות שמן ואיזה טוויסט מעניין היו גורמים לו להיחרט בזכרונינו.

אנחנו לא טבעונים, גם לא צמחוניים. אבל אנחנו לא אוכלים בשר. שנינו. כבר תקופה. בינתיים טוב לנו ככה. בתפריט העדכני של הסניף החדש מרגישים שטיפ טיפה החסירו מנות כמו "סלט סובה" ו "סלט טורופיקארו" שהיו יכולות להוסיף לנו ולרבים כמונו עוד כמה טעמים מעניינים. המנות מתנוססות להן בתפריט ברחבי הרשת ולכן הסתקרנו לגביהן. המשכנו: מרק קאיסן ראמן –   מרק מיסו עם קלאמרי, שרימפס, קרם שום, שומשום, שיטאקי, ביצה, נבטים, תרד וכמובן אטריות ראמן. טעים, טעים, טעים. אטריות הראמן היו עשויות בדיוק במידה, פירות הים היו נדיבים, בעלי מרקם נכון וספוגים בטעמו המעט מתקתק של המרק שלא הזכיר כלל מרק מיסו רגיל. השיטאקי היו גם כן פריכות ונהדרות. אח"כ רצינו לקחת מנת אורז, אבל יש רק מנה אחת בתפריט שמתאימה לצמחודגים שכמונו אז הפלגנו אל קאיסן שוגה איטמה – אטריות הרוסמה ( אטריות מעמילן תפו"א) עם שרימפס וקלאמרי ברוטב סויה, סאקה ג'ינגר ושום. המרקם של האטריות היה בהחלט מעניין, פירות הים  היו שוב רבים וטובים אך המנה חטאה במעט אנמיות. משהו ברוטב נשאר מאוד "נחמד" ולא רקד לנו על הלשון כפי שעשו כדורי התמנון והמרק קודם לכן. הורגש צורך עז בלימון שבהחלט הרים למנה כמו שרק לימון יודע להרים. יאמר לזכותה, שהיא משביעה ונדיבה ושיש לה פוטנציאל רב שאולי עוד ימומש בעתיד.

לסיום: ניסינו כמעט את כל הקינוחים. ארטיק שקד אגס טבעי היה קינוח שהיינו רוצים לאכול בתום כל ארוחה. טעים בצורה יוצאת דופן. עוגת הגבינה עם היוזו לעומתו הייתה לא ברורה, ולא במובן שמעורר עניין לצערי. אבל אז הגיע הטיק טאק – שתי אצבעות בצק פריך במילוי קרם דובדבנים בציפוי שוקולד לבן ותה ירוק – נכון שבא לכם על זה רק מלקרוא את המרכיבים? בצדק! ואם כל זה לא הספיק לא נרגענו עד שלא הגיח אלינו גם דונאט וקפה – מוס שוקולד מריר עם קרמל קפה וקראמבל תבלינים. כל כך שמחתי שהוא לא מת על שוקולד וזללתי את זה בהנאה צרופה.
בשורה התחתונה, אובן קובן ברמת החייל היא מסעדה מעניינת ולא יומרנית שנחמד מאוד להעביר בה ערב. יש עוד לא מעט תבליני חשיבה וריח שצריכים להתפזר בחלל, כדי שהיא תהיה ה- מזללה אליה תמיד נרצה לשוב ולחזור. אני והשובה הזה שישב לצידי עוד נחזור לתהות בשנית על קנקנה, מגיע לה.