יש אנשים, שמהרגע שאתם נתקל בהם בפעם הראשונה, אתה יודע שהם יהיו חברים שלך לכל החיים. כזה היה המפגש שלי עם ר' לפני 16 שנה בעודנו חוזרים ביחד הביתה מהתיכון בהרצליה ומגלים שאנחנו למעשה שכנים שגרים במרחק בית אחד מעבר לכביש.
מאז, למרות שאנחנו כבר לא מתראים כמו בעבר, אנחנו כן מקפידים להיות בקשר ולדבר כמעט בכל יום, רק שהשנים האחרונות גרמו לכל אחד מאיתנו ללכת לכיוונים אחרים. ולהלן הדוגמאות:
בזמן שר', רווק תל אביבי מבוקש, יורד לבלות מידי ערב בבר השכונתי התורן מתחת לבית, אני כבר מתרסק במיטה. כשהוא מקפיד לחטב את הגזרה במכון הכושר הצמוד לבריכת גורדון, אני מקפיד לטפח את הכרס והמפרצים בשיער המלבין. כשאני מחליף חיתולים לילדה, הוא מחליף בחורות לפי קצב הטינדר וכשאני מקבל הודעות ווטסאפ מהאמהות בגן "הברוש", הוא מקבל הודעות ווטסאפ מבחורות אחרות לגמרי ובנושאים כמובן שונים לחלוטין.
אז מה כן נשאר דומה? האהבה שלנו לאוכל, אוכל איכותי וטעים ובמיוחד והעדיפות היא לכזה שמגיע מהמטבח האיטלקי. פסטות, פיצות, קינוחים, הכל בשבילנו תופס – כל עוד זה עשוי ברמה טובה ולכן, שנודע לי על שבוע "Eatliano" – שבוע אוכל הגורמה האיטלקי של מחלבות "גד" שנערך בשבוע שעבר ב-20 מסעדות ברחבי הארץ, היה לי ברור שמי שיצטרף אלי למשימה יהיה ר'.
המסעדה שנבחרה הייתה "גוסטו", שממוקמת בחיבור של פרישמן ושדרות חן ממש על כיכר רבין ונחשבת לאחת מהמסעדות האיטלקיות המובילות בעיר. במסגרת פסטיבל האוכל האיטלקי הציעו המסעדות השונות תפריט מיוחד שכלל מנה ראשונה פלאס עיקרית וקינוח ב-99 שקלים בלבד לסועד. המחיר, אטרקטיבי ומזמין ללא ספק, אבל השאלה החשובה היא איך ואיזה אוכל נקבל בתמורה וב"גוסטו", חייבים לציין, בסך הכל עמדו בצורה יפה מאוד במבחן התוצאה.
עוד לפני שהספקנו להגיד למלצרית "בואנהסרה", הגיעה לשולחן שלנו פוקאצ'ה היישר מהטאבון שבמקום. הפוקאצ'ה (על חשבון הבית) שלא הייתה חלק מתפריט והוגשה כפינוק ממנהלת המקום הייתה מעולה, פריכה, חמה וטעימה ותוך דקה וחצי כבר לא נשאר ממנה זכר בצלחת.
במסגרת פסטיבל ה"Eatliano", המנות הראשונות בתפריט הספיישל של "גוסטו" כללו את מנת ה"פוקצ'ינה קפרזה" – סלט מרענן וטעים שכלל בייבי מוצרלה של "גד", עגבניות שרי בצבעים שונים עם בלסמי ובזיליקום. המנה הראשונה הנוספת שהוגשה והייתה מפתיעה במיוחד, נקראה "פולפטה" וכללה שלושה כדורי גבינה פריכים עם פרמז'ן , פיקורינו , מוצרלה וגאודה על סלסת עגבניות פיקנטית. ר' שלא צריך לספור קלוריות, שוב טרף את הצלחת והכדורים ובעזרת שתי כוסות קאווה, הגענו מוכנים למנות העיקריות.
אני לא יודע מה אתכם, אבל שאני נתקל באוכל וורוד, זה לא עושה לי כל כך חשק. לא שיש לי בעיה עם הצבע, להפך, אבל באוכל – הוורוד הזה זה לא ממש נראה לי קשור. כל זה כמובן תפס עד שנתקלתי ב"ריזוטו סלק" שמגישים ב"גוסטו". המנה האיטלקית כללה גם אגוזי מלך קלועים וגבינה כחולה והייתה טובה מאוד לדעתי, למרות ש-ר' שלא ממש חובב את הטעם הדומיננטי של הגבינה הכחולה במנה, חשב שאותה גבינה הייתה מיותרת ואפשר היה גם להסתדר בלעדיה.
המנה העיקרית הנוספת שקיבלנו הייתה ה"פסטה קצ'ו א פפה". פה הייתה קצת אכזבה. הפסטה הבסיסית שהגיעה עם תיבול של חמאה, פלפל שחור ופרמז'ן לא הייתה מבושלת מספיק לטעמו של ר' וכנראה שהיה אפשר לבחור מנה קצת יותר מיוחדת במסגרת תפריט הפסטיבל.
האוכל שהוגש ב"גוסטו" לא היה כבד מידי ולכן כשהגיעו הקינוחים לשולחן לא היינו מלאים ויכולנו ליהנות ולהכיר צמד קינוחים חדשים: גלידת הסמיפרדו תאנים, גלידה עם טעם שונה ומיוחד והקינוח העוד יותר טעים במפתיע היה ה"בבה או רום" – קינוח שכלל אמנם בסיס של עוגה "יבשה", אבל כזאת שהולכת מצוין עם קציפת היוגורט וקליפות התפוז מסוכר שצורפו אליה, מומלץ בחום.
את הערב סיימנו כל אחד לדרכו. אני בדרכי הביתה, שם חיכה לי לילה לבן עם הילד שלא ממש הצליח לישון ו-ר', גם הוא עם לילה לבן משלו, אחרי ביקור מוצלח בבר היינות החדש שנפתח בעיר. ועל זה נאמר, כל אחד והטעם שלו. אריוודרצ'י.
