גם לכם נמאס מ’מאסטר שף’,’משחקי השף’ וסיפורים סנטימנטליים על המטבח של אמא?

משום שלי משמ נמאס, ולכן אולי מצאתי את עצמי בשבוע האחרון מצטרף לסיור (של אברהם טורס)קולינרי על טהרת מטבח קהילת הפליטים ומהגרי העבודה בשכונת נווה שאנן. צלחת הפול במסעדת הסודנים טבולה בסיפורי רדיפות פוליטיות, מנת הבית של מסעדת דארפור עמוסה בסיפורי זוועה של אלו שנמלטו מרצח העם. במסעדה הפיליפינית הציעו לי את ‘מהבלנקה’ – מנה אחרונה שדומה למלבי. תומס הטבח מאריתריה הכניס אותי לסודות הכנת האינג’ירה עם רוטב העדשים והשירו (סוג של חומוס). במעדנייה הסינית פגשתי שרצים ומאכלי ים. בסלומון 8 נכנסנו אל החמארה המקומית אותה מנהלת זויה שקולה קפה ‘בונה’ לצלילי הטלויזיה המקומית של אתיופיה ועשן הנרגילה שמסתלסל בין אלו שמשחקים קלפים. המדריך המקומי סיכם ואמר “במקום הזה מסתתר סיפור מאחורי כל צלחת”.

כל מי שראה פרק של תוכנית בישול מבין שאוכל הוא לא רק סכום המרכיבים שלו אלא הסיפורים, הזכרונות והתחושות שהוא גורם לנו. הצטרפתי ביום שישי אל סיור קולינרי שונה במהותו דרך ארגון ‘אברהם טורס’ (מרשת אברהם הוסטל) שעורך סיורי תרבות ואוכל לא שגרתיים. הסיור הוביל אותי אל הכרות עם תרבות האוכל של קהילת הפליטים ומהגרי העבודה שרבים מהם מרוכזים באזור נווה שאנן מעין אקס טריטוריה עבור מרבית הישראלים שמדירים את רגליהם משם “משלל סיבות בין אם נכונות או לא” כפי שאומר המדריך דניאל משולם. 

מה משותף ל’אסמארה’ , פוצ’ינטה ומהבלנקה ? כולם שמות של מאכלים פופולריים בקרב קהילה העובדים הזרים. אסמארה היא בירה אריתראית שכבר קשה להשיג. פוצ’ינטה הוא קינוח פיליפיני שעשוי מקמח וגבינה. ויש את המהבלנקה (שמות מהמסורת הספרדית שריד לתקופת הכיבוש שלהם את הפיליפינים) זהו קינוח שמזכיר את המלבי עם גרעיני תירס. ברחוב סלומון 8 נכנסו אל ‘חמארה’ מקומית שזהו בית קפה על טהרת הגברים. במקום מאכלס בעיקר גברים מאריתריאה שמגיעים לעשן נרגילה, לשחק קלפים ולקחת חלק בטקס הקפה ‘בונה’ המסורתי. “המקומות הללו” מסביר משולם “הם מספקים לזרים מקום מפלט שמזכיר במעט את הבית אך גם משהו ששומר על המסורת שלהם”. 

‘במסעדה הסודנית’ כך שמה עיסא הטבח המקומי מג’נגל בין הסירים הגדולים עמוסים בבשר, שעועית ורטבים. הוא עצמו צם בתקופה זו של הרמאדן אך אין לו בעייה להכין אוכל לאלו שאינם. המנה הבסיסית מורכבת מפול, קצת בשר, עגבניה, ביצה ועל זה מוסיפים כמון, שמן מלח ומגרדים גבינה בולגרית. מנה כזו עולה בין 25 ל 40 ₪. 

עד כמה ישראלים פוקדים מקומות כאלו ? מעט מאוד. ואם כבר אז בעיקר את המסעדות האסיאתיות שם פגשתי כמה ישראלים וגם במסעדה של דרפור שם המנות יותר מגוונות. 

“בסופו של דבר אוכל מקרב בין תרבויות ובין לבבות. מישראלים שנתקלים במטבח הזה אני נתקל בתגובות מפתיעות במיוחד מעובדה שזה היה מאוד קרוב אליהם כמו שאני אומר האוכל מספר סיפור ואנשים כן רוצים להתקרב ולשבור דיעות קדומות”. 

תגובות

להשאיר תגובה