דתייה, מוסלמית ואתאיסטית נפגשות..טוב זו לא תחילתה של בדיחה. אלא מפגש מרגש שנערך היום לקראת 'חג שבועות' במסגרת חשיפה למלאכה הקדומה של קליעת שיבולים כפי שהיה נהוג באזור זה משך אלפי שנים
טרנד שימור מלאכות עתיקות הביא לפריחה של מלאכת האריגה, ליבוד וטווית צמר. וגם לגילוי מחדש של מסורת קליעת השיבולים, סביבה נקשרו סיפורי פולחן לאל הדגן (ששמו באוגריתית = דגון) ויצירת מקלעות טקסיות שנושאות אל 'רוח הקציר' לעונה הבאה.
בשעת בוקר התכנסו מספר בנות ובחור סקרן לסדנת הקליעה לקראת חג השבועות. המקום הוא בית תפילה מוסלמי בתוך מתחם הגנים הדו לשוניים ביפו של עמותת 'בוסתן בני אברהם' אותה הקימו הזוג אורה ואיהב בלחה. היא רקדנית מחול סופי ובן זוגה הוא שייח סופי שעורך טקס זיכר (היזכרות) בביתו. את רעיון מציאת המחנה המשותף בין שלושת הדתות האברהמיות הם מיישמים במפגשים, בהקמת מוסדות חינוך (גנים ביפו ובגליל) וסדנאות כמו אלו.
מנחת הסדנה היא 'הלוחשת לשיבולים' – נגה גלוסקא שגיא, שפונתה עם משפחתה ממטולה בתחילת המלחמה ומתגוררת כעת בראש פינה. היא אשת חינוך, שומרת מצוות שחיה עם בן זוג שאינו כך וילדיה מתחנכים בחינוך משולב 'ערבי – יהודי' בגליל. לסדנה הגיעו נשים מהסביבה וגם גבר אחד עם בנו הקטן לצד קבוצה של נשים מעורבות ערביות ויהודיות מאזור המשולש שכבר שנתיים עורכות הליכות משותפות בשטח ותוך כדי מכירות אחת את השנייה: "אפילו המלחמה לא הצליחה לפגוע בפרויקט" מספרת אחת המשתתפות.
מסורת קליעת השיבולים הייתה נהוגה שנים רבות בחברה הערבית המקומית אך מאז שנכנס לעניין הקומביין שקוצר אותם באופן מכני התמעטו הנשים שלוקחות בכך חלק אך יונית קריסטל שחוקרת ומשמרת מסורות קדומות מתארת שלפני 20 שנה בעת מסע רגלי שהיא ערכה עם משפחתה בתקופת קציר החיטים בשבועות : "עברנו בשפרעם. מזוית עיני הבחנתי באדן חלון של בית אחד,עליו היו מונחות אלומות קטנות של חיטה. במרפסת המקורה ישבו שלש מבנות המשפחה. הזקנה מביניהן קלעה "טבקה"- מגש מעלעלי תמר בקליעת ליפוף, ואילו השתיים האחרות הכינו מקלעות שיבולים. מקלעת דומה היתה תלויה מעל דלת הכניסה שבין המרפסת לבית".
גלוסקא שגיא: "המלאכות הקדומות יש בכוחן להביא לקירוב לבבות ובכלל כשהידיים עובדות הראש מתפנה ממחשבות".
