"העולם מצחיק, אז צוחקים", לא לא זה לא עוד מערכון קאלט של הגשש החיוור, זו תמצית חייו של סהר לחמי, שחקן, במאי, תסריטאי, כותב והבעלים של משרד מצליח שבשנתיים האחרונות ביסס מעמדו כאחת ממעצמות הסטנד אפ בישראל.
חיידק הבמה מעולם לא עזב את לחמי, למעשה הוא דבק בו בגיל 8 ומאז רק "החמיר". בצבא הקים צוות בידור ועם שחרורו פנהל לימודי משחק בתיאטרון חולון. בשנה ג' החל לשחק בהצגות רבות (הודות לניקו ניתאי, הוא מבקש לציין), ב-2003 שיחק בסרט האירופאי "פרטיות" וכחודשיים לאחר מכן כתב את ההצגה הראשונה שלו הן ככותב והן כבמאי- "מה?ריחואנה!", שנחלה הצלחה רבה ועודדה את סהר לפתוח את משרדו ב-2005.
מאז ועד היום כתב הצגות רבות ( מחווה לגשש החיוור, XXX תל אביב, "ריאליטי" ועוד) ובעיקר החל לפתח את הבייבי שלו – אגף הסטנד אפ שהפך את משרדו למעצמה בתחום. שוחחתי עם סהר בנסיון להבין קצת מנקודת מבטו על תחום הסטנד אפ בארץ, על התיאטרון העצמאי שהוא מנהל ( עם יתרונותיו וחסרונותיו) ודברים נוספים ברומו של עולם.
קודם כל סהר, אתה מנהל תיאטרון עצמאי. מנקודת מבטך: מה ההבדל העיקרי הבולט בין תיאטרון עצמאי לתיאטרון מוסדי?
"התכנים. התיאטרון החוץ ממסדי אינו חייב דבר לאף אחד ולכן אינו מתחנף. בתיאטרון חוץ ממסדי אפשר לראות את היופי שבעולם הזה: התעוזה,החידוש והיציאה מהקופסא. התיאטרון הרפרטוארי תמיד חייב משהו למישהו וזה בא לידי ביטוי ביצירות שלו."
כמה קשה להצליח בארץ כשאתה לא בתאטרון מוסדי?
"עניין ה"קשה להצליח בארץ" תופס לגבי הכל והתיאטרון אינו שונה משאר הדברים. אני חושב שאם אנחנו במשרד לא היינו פותחים את תחום ה"סטנד-אפ" אצלינו היה מאוד קשה עד בלתי אפשרי להתקיים.."
מתי גילית שאתה מצחיק?
"אז קודם כל אני רוצה לציין את תפקידי- אני הבעלים של המשרד. אני כותב להרבה אמנים ומשדרג אותם אבל לא מופיע בעצמי. יכולת ההצחקה הופיעה אצלי בגיל מאוד צעיר- בגיל תשע כבר כתבתי מערכונים שלמים והייתי מופיע איתם בכל מקום שאיפשר לי. כמו תמיד- ההומור בא לכסות על הרבה חלקים אחרים כנראה.."
ספר קצת על סצנת הסטנד אפ בישראל,במובן של התחרות קשה? איך ״מוכרים״ סטנד אפיסטים לקהל?
"התחום הזה עבר בשנתיים האחרונות שינוי אדיר. בעקבות כניסתן של הרשתות החברתיות ואתרים דוגמת יו טיוב נכנסו לשוק האמנים הרבה צעירים שמנסים את מזלם בסרטונים שהם מעלים. יש משהו בלבד הזה עם עצמך,שם יש תחושה שאף אחד לא רואה אותך שמאפשרת לאנשים להעז ולנסות להעלות קטעים משל עצמם. אלה ש״תופסים״ מקבלים קצת ביטחון כתוצאה מפידבקים ולייקים ומחליטים לנסות את כשרונם גם מול קהל בכל מיני ערבים של במות פתוחות וכדומה. הדבר הזה הכניס גם הרבה משרדים לתחום ייצוג האמנים. אנחנו אחד מהם וללא ספק החתרני והבועט מכולם. היחוד שב״סהר הפקות״ הוא שאנחנו תמיד מחפשים את השונה ולמתוח את הגבולות ויש לנו הרבה פרויקטים מעניינים כמו ״סטנד אפ בחשיכה״, סדנאות סטנד אפ ועוד.. תהליך השיווק בסטנד אפ לעומת זה של התיאטרון הוא מסעיר: אם לתיאטרון יש בעיה לשווק את עצמו הרי שב סטנד אפ הדברים הפוכים לגמרי. יש כל הזמן דרישה לסטנד אפ ואחת הסיבות המרכזיות היא שמבחינה מודולרית הוא הכי פשוט: כל מה שצריך זה מיקרופון ואמן איכותי וזהו. יש הופעה. בתיאטרון הדברים מסובכים הרבה יותר.
מבחינה אישית: הכי מאתגר זה ״לבנות״ סטנד אפיסט. במרתונים שלנו מידי שבוע מופיעים אמנים גדולים ומוכרים אבל תמיד פותח את הערב אמן אחד פחות מוכר. אחד כזה שמופיע בבמות פתוחות. זאת הדרך שלנו לאתר את הכישרון הבא. כשנראה לנו שזה זה, אנחנו יושבים עם האמן,חותמים על חוזה ויוצאים לקמפיין שכולל עבודה רבה ושסופה הוא הופעה מלאה שלו. לבנות כזה אמן עולה בסביבות ה-100,000 ₪ ולכן אנחנו מאוד זהירים באיתור האחד הספציפי."
לפי אילו קריטריונים בוחרים את החומרים? איך יודעם שחומר יצחיק את הקהל או לא, הרי בעייתי לנסות ב״לייב״ ולקחת צ׳אנס שזה יהיה פלופ נפילה?
"התהליך הזה של יצירת מופע סטנד אפ הוא אחד הלא צפויים שיש. רוב האמנים כותבים בינם לבין עצמם ויש כאלה שאני כותב להם. ואז מנסים- הולכים למרתונים שיש שם עשרים-שלושים איש בקהל ומנסים את החומר עליהם. אי אפשר לדעת מראש מה יצחיק ומה לא. זה ממש כמו סקס עם בחורה חדשה שאין לך מושג מה היא אוהבת. ואנשים מתרסקים. אין סטנד אפיסט אחד בארץ שלא ראיתי מתרסק. הגדולים ביותר מבלי להכנס לשמות. אני יכול להגיד שדווקא למוכרים אין בעיה עם זה כי הקהל הרבה יותר סלחן כלפיהם וגם כי הם מרגישים שהם כבר הוכיחו מה הם שווים."
. מאילו סטנד אפיסטים בארץ ובחו״ל אתה מושפע ומהווים ״מנטורים״ שלך..?
"מייקל מקליינטר- סטנד אפיסט בריטי מבריק. הוא ללא ספק אמן הסטנד אפ האולטימטיבי בעיניי.חזרתי עכשיו מסיבוב בארצות הברית בחיפוש אחר אמנים אמריקאים אותם אני רוצה להביא לכאן בפורים. הסטנד אפ שם פירק אותי, בהרבה מקומות אתה עובר חוויה שהיא מעבר להומור. היו הופעות שהקהל הזיל דמעה של עצב. זה מאוד מיוחד בעיניי. גם לנו כאן יש המון אמנים שעדיין לא זוכים להקרה שמגיעה להם כי הם מעולים אבל רוב הקהל לא שמע עליהם: רוני ששון,יוחאי ספונדר,גיורא זינגר,מורן אזערי,ערן מורי,אורן יאדגר,שי שוחמי, טל סלומון,סיגל כהנא והרשימה עוד ארוכה. "
מה המחיר שהקהל משלם למופע ומה זה כולל?
"אז בשוק כמו בשוק- לכל דבר יש מחיר שונה. מחירי הופעות של אמנים מוכרים יכולים להגיע גם ל-50,000 ₪. אני יכול לומר שאמן ממוצע וטוב לא יעלה פחות מ-8000 ₪. המשרד שלנו מספק את המופע ורק אותו. הגברה,למשל, היא בתחום אחריותו של הלקוח."
עם כל ההומור והבלגאן, באילו הצגות אתה עסוק כרגע?
"אז בתוך כל ההומור הזה שאני מוקף בו כל היום מגיע המחזה ״סקופ״. מחזה אותו כתב מחזאי בשם יאיר פקר ומגולל את סיפורו של עיתונאי המקבל טלפון מסבא ערבי בו הוא מבקש ממנו לכתוב על נכדו החולה שזקוק לניתוח בניו יורק. הסבא מקווה שהכתבה תביא תורמים שיממנו את הניתוח. אותו עיתונאי מנסה לקבל אישור לכתוב אולם נחסם ע״י העורך שלו. כתוצאה מכך הולך הסבא לחמאס ומציע שיעשה פיגוע תמורת הכסף. מה שקורה אחר כך הוא פשוט בלתי נתפס ואני מבטיח שלא תישאר שערה אחת שתשאר במקומה כשתראו את ההצגה. יש לי קאסט שחקנים מדהים: ערן איוניר (פרוביזורי) תמרה סטיל (האוהל האדום) עמרי גילאון (המלך ליר) ועוד. ההצגה תעלה בינואר הקרוב בתיאטרון הלאומי ״הבימה 4״ והעבודה על סוג כזה של מחזה היא כייף גדול. מאוד מעניין אותי איך יגיב להצגה הזאת הקהל הישראלי דווקא עכשיו,בתוך גל הטרור הזה שאנחנו עוברים.. "
מה החזון שלך או החלום הגדול שאתה שואף להגיע אליו?
"הייתי עכשיו בלאס ווגאס וראיתי הופעות. היו המון דברים מדהימים ולקחתי כמה רעיונות. הייתי רוצה לעבוד גם שם.
"סקופ" עומדת לצאת ואני חזק על זה. פרויקט "סטנד-אפ בחשיכה" שלנו הולך ומתעצם והייתי רוצה להגיע איתו כמה שיותר רחוק, אבל הפרויקט הכי משמעותי שלי אליו הייתי רוצה להגיע הוא שהבת הקטנה שלי תפסיק לבוא למיטה שלנו בלילה.."
