השבוע מציינים שנתיים לפטירתו של אריק אינשטיין ז"ל, אחד הקולות המשפיעים, אהובים וחמים במוסיקה הישראלית. ריק ליווה את פסקול חיינו החל מהמחצית השניה של שנות ה-50 עת היה עלם חמודות יפה בלורית ותואר שפיזם שירי מגל וחרב בלהקת הנח"ל והרטיט לבבות רבים כשביצע בקולו החם את "רוח סתיו" ( מילים: יחיאל מוהר, לחן: יוחנן זראי) כשברקע יהורם גאון עושה לו קולות של "היי בובה מותק, בואי לרקוד" .
עם שחרורו פנה אינשטיין לקריירת סולו שהוציאה תקליטון ראשון ב-1960 עם הלהיטים "השעות הקטנות של הלילה", "עיר לבנה" ועוד, שאמנם הצליחו במצעדי הפזמונים אך לא נשמעו אינשטיינים במיוחד, ללא הטון המיוחד שהכתיב את הנצחיות שבו.
בשנות ה-60 אינשטיין מאס ב"לבד" ופנה לכיוון שלישיות, כך נולדו שלישית "גשר הירקון", שלישית "החלונות הגבוהים" כשהראשונה מושפעת יותר מהפולק היווני, הפופ האמריקאי והשנסון הצרפתי ( כך נשמע גם אלבום הבכורה המצוין שלו מ-1966 "שר בשבילך", שזכה להצלחה נאה, אך עבור אריק נשמע מלוקק מדי) והשניה הביאה עימה את בשורת הפופ/רוק העדכני והעכשווי, שהחל להישמע כאריק אינשטיין שלמדנו להכיר ולהוקיר, כשהסיפתח היה התקליטון עם "האינשטיינים" שכלל קאברים לביטלס שאריק העריץ כל כך ( "מזל") , לאנימלס ( "רחוק רחוק מכאן") וגרסאות פופ מיוחדות ועדכניות ל"ערב של שושנים, ו"עץ הלימון" .
התפנית בקריירה של אינשטיין אירעה ב-1967 עת הכיר את שלום חנוך, יוצא להקת הנח"ל הטרי, שיתוף פעולה שהוביל את מהפכת הרוק הישראלי בתקופתו השניה ( פוסט להקות הקצב) ומכאן ואילך אינשטיין מצא סוף סוף את הסאונד אותו חיפש: הרוקיסטי, המהפכני, האמיתי, הבוטה לפעמים ובעיקר הסאונד שהוא שלם לשיר אותו ולהיות שותף ביצירתו – הסאונד של אריק אינשטיין. אינשטיין יאמץ היטב את שיתופי הפעולה עם יוצרים צעירים וכשרוניים ועד יומו האחרון ידגול בשיטה זו : מיקי גבריאלוב, שם טוב לוי, יצחק קלפטר, יוני רכטר, אבנר קנר, ארקדי דוכין, אביב גפן, ברי סחרוף, יהודה פוליקר, פיטר רוט, גיא בוקאטי הם רק דוגמא מובהקת לשיתופי הפעולה הפוריים הללו.
https://www.youtube.com/watch?v=hpr_fKHUibU
הוא חבר לצ'רצ'ילים, ויחד עם חבריו אורי זהר, יהונתן גפן, שמוליק קראוס, ג'וזי כץ, צבי שיסל, יענקל'ה רוטבליט גיבש את חבורת "לול" המיתולוגית שמלבד קולנוע והומור, יצרה את הפסקול של התקופה והיוותה את דור הפרחים הישראלי הראשון.
באמצע שנות ה-70, אחרי שהוציא אינספור קלאסיקות רוק ישראליות, אינשטיין חלק כבוד גם לשירי ארץ ישראל היפה של אז והוציא את סדרת אלבומי "ארץ ישראל הישנה והטובה", סדרה שנחלה הצלחה רבה ונתנה אינטרפרטציה אינשטיינית מחודשות שהפכה בעצמה לקלאסיקה מחודשת. בשנות ה-80 וה-90 אינשטיין פנה יותר לסגנון העדין, הרך, הביתי, הסגור, האישי והחמים, זו גם תקופת פרישתו מהופעות פומביות המומחשת היטב ב"אוהב להיות בבית" הנצחי.
בשנות ה-2000, על אף שלא היה טיפוס נוסטלגי במיוחד, אריק הוציא שירים שערגו לעבר, לעצב, לזכרונות, ולמה שהיה ואיננו עוד. תחנות הרדיו חרכו את שיריו הישנים והמוכרים ומיעטו להשמיע את שיריו החדשים, כיבדו אותו כזמר האהוב בכל הזמנים אך לא נתנו לו את ההערכה העכשווית ליצירותיו העכשוויות כמו שקיווה וציפה, מה שצבט לו בלב.
ב-2013 המדינה כולה הוכתה תדהמה כשנודע על פטירתו הפתאומית של אינשטיין, מה שהותיר שברון לב גובר וסימן סיומה של תקופה, סיומו של מיתוס בתרבות הישראלית ואובדן הארצישראליות הישנה והטהורה ההיא.
אינשטיין היה מאז ומתמיד הצבר האולטימטיבי, שחקן וזמר מוכשר כשד שידע לכבד ולאהוב את הקהל שלו, הוא שר מהלב ולכן הצליח להיכנס לכל כך הרבה לבבות, לא בחל במניירות פלצניות של סלב או זמר מפורסם, לא ניסה להיות מישהו שהוא לא, התחבר מאוד לארץ ישראל ולכל יתרונותיה וחסרונותיה ונותר נאמן לה עד יומו האחרון והיא ? נאמנה לו לנצח.
קשה למנות את להיטיו שכן הרשימה אינסופית: מי מאיתנו לא האמין לו שאפשר לשנות את העולם ב"אני ואתה"? מי מאיתנו לא ייחל לקחת אישה ולבנות לה בית? לא לקחת ללב, לנסוע לאט ובזהירות, לא חווה אהבה ממבט ראשון או זכר את הילדה בדרך לגימנסיה? מי לא התרגש לשמע "עטור מצחך זהב שחור" או גדל על "אדון שוקו" ו"גברת עם סלים" ? מי לא דמיין עצמו יושב בסאן פרנסיסקו על המים ולא רקד לצלילי הבוזוקי של פוליקר ב"שכשנבוא" ו"שיר השיירה" ? מי לא צחק ב"מציצים", "התפוצץ מצחוק ב"לול" או "שבלול" והתלהב מ"כבלים"? אריק אינשטיין היה קלאסיקה והקלאסיקה הזו היא אריק אינשטיין, וכך היא תישאר לעד. יהי זכרו ברוך.
