"חללניק" היא אחת מסדרות הקומיקס העלילתיות הבודדות תוצרת כחול לבן, שנכתב ועל ידי יוצר ישראלי, הוא לי בלום. הספר השלישי בסדר, "חללניק והמושבה האבודה" מזמין להצטרף למסע מרתק בחלל, המלווה במאות איורי קומיקס ובעלילה מרתקת. בראיון מיוחד הוא מספר איך עושים קומיקס, מהיכן ההשראה ועל פסטיבל הקומיקס שייסד
הסופר ואמן הקומיקס לי בלום, מוציא לאור ספר נוסף בסדרת הקומיקס לילדים המצליחה "חללניק". הסדרה מביאה את קורותיו של חללניק, טייס קרב חלל אמיץ בצבא של רפובליקה בת אלף עולמות.
בספר השלישי יוצא חללניק המפקד על חללית סיור למשימה סודית לאיתורה של מושבה אבודה בחלל. אנשי הצוות בחללית אינם יודעים על המשימה, אולם כשהם נחשפים לאות מסתורי שנשלח ממעמקי החלל, הם נקלעים במהרה להרפתקה מסעירה.
בלום בן ה-34, נשוי הוא יליד תל אביב, חי בחיפה כעשר שני וכיום מתגורר בנתניה. את ספרו הראשון בסדרה הקדיש לאחיינו אלון והספר הזה מוקדש לאשתו צאלה.
" ציירתי מאז ומתמיד. זו האהבה לספר סיפור. אני מאוד נהנה לדמיין את הסיפורים, ואז מתחיל מסע מפרך לצייר את הכל – כחמש מאות ציורים בספר. עוד בכיתה א ציירתי על מחברות ציור בכל עמוד וכך סיפרתי סיפורי קומיקס. הצורך להמשיך ולהוציא סיפורי קומיקס הוא חלק בלתי נפרד ממני", הוא מספר, "ההשראה לספר היא מחוויות שצברתי בשירותי הצבאי בחיל הים, שמהדהד בכל הספרים והעלילות.
איך בעצם עושים קומיקס?
"תהליך כתיבת ספר קומיקס הוא תהליך ארוך, שמתחיל משלב הרעיון. אחר כך אני כותב שלד לסיפור ועל פיו אני כותב תסריט מלא, כמו לסרט. על פי התסריט אני יוצר סקיצות, אותן אני מצייר בגודל מלא. לאחר מכן אני עובר עם טוש שחור על הקווים וסורק את התוצאה. במחשב מבוצעת צביעה, הוספת כיתובים ועריכה. תהליך כזה יכול להוביל לספר מקורי בשנה, אבל לעתים כתיבת ספר יכולה להימשך מספר שנים אם יש פרויקטים נוספים במקביל, לדוגמא סדרות של ספרים שאני מתרגם משפות שונות.
זהו תחום שלא נפוץ בישראל. מה ההמלצות שלך למי שחולם לעשות קומיקס?
"אני ממליץ קודם כל לצייר כל הזמן! להתאמן, לאמן את היד, את הראש ואת הקשר ביניהם. מעבר לזה – לקרוא! ככל שקוראים יותר קומיקס, ומסוגים ומקורות שונים, כך לומדים יותר את השפה, שפת הקומיקס! ובעיקר אני ממליץ ליהנות, כי בשביל זה אנחנו עושים את זה..מי שלא נהנה מזה, לא יוכל להתמיד כי זו עבודה מאוד מאוד מפרכת, שדורשת התמדה, סבלנות, והרבה מאוד כוח רצון".
בלום כאמור ייסד את פסטיבל הקומיקס בחיפה, הפסטיקומיקס, בשיתוף עם סלבה מרגוליס ומרכז פנורמה לקידום תרבות הקומיקס בצפון הארץ. בשנה השנייה לפסטיבל הובא לארץ אומן קומיקס מארה"ב ובוצעו פעולות למען הקהילה, בעיקר ציורי קיר ביחד עם ילדים בבתי חולים או במועדונים קהילתיים. היום הפסטיבל ממשיך כבר לשנה השביעית, והוא מתקיים גם במקומות נוספים בארץ, בהובלת אומנים נוספים ומוכשרים.
לדבריו, בארץ יש תרבות קומיקס מתפתחת אבל זו בעיקר מכוונת לילדים וממוקדת מרכז הארץ. "יש בעיקר באזור תל אביב עניין גדול יותר בקומיקס למבוגרים, בעיקר בשל שתי חנויות קומיקס מיתולוגיות כמעט – קומיקאזה וקומיקס וירקות. כמו כן מוזיאון הקומיקס בחולון מהווה מרכז לתיעוד וקידום של תרבות הקומיקס בארץ", הוא אומר, " בחו"ל יש מדינות עם תרבויות קומיקס הרבה יותר מפותחות, מובילות מדינות אירופה – צרפת ובלגיה בראשן עם עשרות מיליוני כותרים הנמכרים בכל שנה. כמו כן ראויות לציון ארצות הברית ויפן עם סגנון המנגה הדומיננטי בה. באירופה וביפן הקומיקס מתאים באמת לכל הגילאים ולכל המעמדות, ונחשב לאמנות ממש. התרבות האמריקאית מאוד מוכוונת מסחור לסרטים ומוצרים נוספים, שהם עיקר ההכנסות, אבל בעקבותיהם צורת האמנות הזאת ממשיכה להיות דומיננטית ואף להתחזק בשנים האחרונות.
