דקל הררי (31) הוא דוגמא לבני דור ה Z שמנסים לרקד בין העולמות: מאחד ממגדלי העיר הוא מנהל חברת ביוטק עם צוות עובדים שעוסקים בחזית המדע. מהפגישות הצפופות הוא חומק לחדר סטודיו שהוא שכר בסמוך ושם הוא רוקד ברייקדנאס תוך שהוא מצייר בעזרת סוליות נעליו שטבולות בדיו: "העבודה השגרתית והאינטנסיבית גרמה לי לאבד את היצירתיות. כך פיתחתי לעצמי 'חיים כפולים"
איתן אלחדז ברק
בסרט הקומי הבלתי נשכח 'ביג' מגלם טום הנקס ילד בן 13 שחולם להיות 'גדול'. המשאלה שלו מתגשמת והוא הופך 'לילד' בן 30 שמצליח בתפקיד מפתח מוצרים של חברת צעצועים. נזכרתי בסרט הזה כאשר פגשתי את דקל הררי (31) אמן רב תחומי שמנהל חברת היי טק (מדיסטט בע"מ) שהחליט לפני שלוש שנים שהוא כבר לא יכול יותר עם מטלות השגרה: "בסיום לימודי מנהל עסקים לפני חמש שנים התחלתי לעבוד בחברת ביוטק משפחתית שכיום אני עומד בראשה" הוא מספר לי תוך שאנחנו נפגשים בקומת המרתף של הספריה למדעי החברה באוני' ת"א שם מוצגת בימים אלו תערוכת ציורי הקולאז' שלו שמורכבים מגזירי עיתוני התקופה עליהם מודבקים ציוריו
הדור הצעיר שחוק. שחיקה בעבודה הוכרה כגורם לתחלואה על ידי ארגון הבריאות העולמי ומסתבר שמדובר בתופעה שהפכה למגיפה של ממש. 41% מהישראלים מרגישים שחוקים בעבודה ורבים מהם אינם מרוצים מהמקצוע שבו הם עוסקים
היעדר היצירתיות בשגרת העבודה המשרדית השוחקת 'והאפורה' גרמה להררי להתחיל לפתח תחביב חדש בלילות: הוא שכר סטודיו סמוך למשרדי החברה והחל ליצור ציורים מרובי משמעות שעוסקים במתח שבין המסגרת התעסוקתית המחייבת לבין הרצון לפרוץ גבולות בעזרת האומנות: "בשלב מסוים התחלתי לנהל חיים כפולים" הוא מספר בדרמטיות, "היצירות שלי התחילו להימכר לחברות עסקיות".
הררי לא רק מצייר ציורים בקריצה לפופ ארט ודאדאיזם בהם הוא משלב אלמנטים שגרתיים כמו עיתונים והופך אותם ליצירות צבעוניות המשקפות דווקא אופטימיות. הררי הוא גם רקדן מקצועי של ריקוד הברייקדאנס בו הוא כבר קטף כמה תארים בשנות העשרים לחייו וזכה בתחרויות בארץ ובעולם : "לאחרונה אני משלב בין האומנויות ומייצר יצירה תוך כדי תנועות ריקוד על בד הקנבס. לסדרת ציורים זו אני קורא "Breaking News"
במשך שנים רבות, אמנים השתמשו בעיתונים כמדיום ליצירת 'אמנות עיתונים', המכונה גם קולאז' עיתונים או מכלול עיתונים. בין יתר האמנים שהשתמשו במדיום זה נמצא פבלו פיקאסו, ז'ורז' בראק וקורט שוויטרס . כך גם הציירים העכשוויים ויק מוניז וניק ג'ורג'יו אשר יצרו גם יצירות אמנות מרשימות תוך שימוש בעיתון כמדיום העיקרי שלהם.
סרטון ריקוד של הררי תוך שהוא מצייר
הררי: "אני חושב על היצירות שלי שמסמלות ניגוד בין פשטות ומינימליזם לבין רמה עמוקה של תחכום. מעין יחסי גומלין דינמיים, אשר באופן פרדוקסלי, ככל שהיצירה פחות מורכבת ומכילה פחות אלמנטים, כך המסר המועבר ממנה הופך להיות יותר מתוחכם וחודר".
לאחר ה-7 באוקטובר, יצירותיו של הררי קיבלו תפנית. "שמתי דגש יותר על כאב, אובדן ותקווה לשיקום, ויחד עם זאת גם בביקורת בזירה הבינלאומית"
בתערוכה שמתקיימת בימים אלו "מלחמה ושלום" באוניברסיטת ת"א בהובלת האוצרת יאירה יסמין, הציג הררי מספר יצירות, כאשר היצירה ״7/10״ בה מופיעות שני ילדים על נדנדה ברקע של נייר עיתון מהתקופה אינה מותירה את הצופה בה אדיש כאשר מבינים את ההקשר.
הררי טוען שהוא חי 'חיים כפולים' אך למתבונן המעמיק הדברים משלימים האחד את השני כשם שאמני החרב נדרשו להיות 'ספרא וסייפא' כך הררי משלב בין רוח היצירתיות וההשראה לבין דרישות העבודה והקריירה המשרדית: "אני מזכיר לכולם שאמנות היא כלי לחיזוק הרוח והחומר כאחד" הוא אומר ובכך מזמין אותנו לחשוב מחדש על המשמעות של יצירה והשראה ובתוך חיי המעשה בעידן הנוכחי
