פעם בשנה זה קורה: הסופרים יוצאים מהמחשב ומהחדר האינטימי שלהם ופוגשים את הקוראים בשבוע הספר. לסמדר שיר זו הזדמנות לפגוש אימהות שהן דור שני שגדל על ספריה. למשורר רוני סומק זו דרך להבין שמשורר לא חייב להיות חולה שחפת וספון בעליית גג. למורה הקבלה מיכאל רז זו דרך טובה להסביר לאנשים שיש ספרים שמשנים לנו את הדי אן איי ולאקטיביסטית ענבל אגוז זו אופציה לחשוף אנשים לאמנות של אוכלוסיות מוחלשות
בשבוע הספר (שנמשך כעשרה ימים) העברי פגשנו אנשים שספרים עושים להם את זה ולא רק ספרים אלא גם מפגש עם קהילת הקוראים. משהו שמתאפשר במיוחד בחג הכה ייחודי הזה שנוצר בתחילת המאה. בחג הזה הסופרים יוצאים מתוך החדרים בהם הם ספונים, מתוך המחשב ומתוך עולמם הפנימי. הם יוצאים אל המרחב ואל הדוכנים כדי לפגוש את הקוראים הנאמנים "זה הכיף הגדול של שבוע הספר" אומרת לי סופרת הילדים הוותיקה סמדר שיר ומדגישה את הייחוד של חג הספר "בכל שנה האנשים מגיעים לחנויות הספרים ומסתכלים על מדף. הם לא רואים פרצוף או עיניים וגם אני כל השנה כותבת ורואה מולי מסך מחשב שחור ואין לי מושג אם הספר יגיע לעיר או לכפר, לקטנים או גדולים לרזים או שמנים. וכאן פעם בשנה זו ההזדמנות שלנו הסופרים להסתכל בעיניים של הקוראים. לצחוק כשילד מבקש לגעת בי ושואל עם אני אמיתית ? ואני אומרת לו 'לא, אני מפלסטיק". לעשות סלפי או לשאול אותו 'מה קראת?' ולאיזו כיתה אתה עולה ? לשאול את הילד 'אילו ספרים אתה יותר אוהב וגם לפגוש את האימהות שמגיעות עם הילדים ואומרות לי "שאנחנו כבר דור שני שגדל על ספרייך".אלו הם רגעים שמחממים את הלב".
מתברר שיש ילדים שיוצאים מהמחשב והסמארטפון ומגיעים עם הוריהם לרכוש ספרים "אני מאוד אוהבת לקרוא" אומרת לי הילדה יעל וסטרמן ואימה בתאל שעומדת בצד מספרת לי "אצלנו כל הילדים קוראים".
אבל איך את גורמת להם לצאת מהסמארטפונים ?
"אני פשוט מחנכת אותם כך ומראה להם שאפשר אחרת כי אין באמת תחליף לספר טוב". אז כנראה שהכל זה דוגמא אישית."
גם המשורר רוני סומק יצא מביתו כדי לחתום ולפגוש קוראים "ישנה אמירה כזאת שמשורר צריך להיות ספון בעליית הגג ורצוי חולה שחפת. יש לפעמים אתה באמת רוצה לצאת מאותה נישה קטנה ולפגוש אנשים וזה תענוג. כך יוצא לי לשמוע אנשים שמספרים לי דברים שקרו לי בעקבות השירים שהם קראו. אותי זה כל פעם מרגש לפגוש אנשים שספרים זה הספורט שלהם".
עדיין יש מקום לשירה ?
שירה זה הקטר ואליה תחבר את כל הספרות".
גם במציאות שהיא לא פשוטה ולעיתים אלימה כמו שלנו ?
"אולי דווקא מכיוון שכך יש עוד יותר חשיבות לשירה טובה. שהיא שורות קצרות ומנוקדות שמספרות את כל הסיפור".
הבשלן והסופר בני סיידא שבשנים האחרונות בעקבות ליקויים בריאותיים שהתגלו אצלנו החליט לעבור לספרי מזון בריא מסביר לנו על אופיו של הקורא חובב ספרי הבישול בארץ "עדיין אנשים רוצים את האוכל המהיר הקל והפשוט כדי לאכול בבית ואת האוכל המתוחכם הם אוכלים במסעדות וטיולים בחו"ל. החבר'ה הצעירים עדיין אוהבים אוכל מיוחד ופחות אוכל שגרתי".
בדוכן הספרים של המרכז לקבלה פגשתי את המורה מיכאל רז שמבחינתו ספר ממש יכול להציל חיים ואף לשנות את הדי אן איי . ממש כך "הספר 'לחיות לנצח' שממש יכול לשנות את הדי אן איי שלנו מדי אן איי של מוות לדי אן איי של חיים. אני כבר קראתי אותו שישים פעם".
והדי אן איי שלך השתנה בעקבות כך ?
"הדי אן איי שלי השתנה בעקבות כך שהתחלתי לחיות את חיי באופן הרבה טוב ויותר משמעותי. ואני חי את חיי לא כתגובה ולא בכעס".
אחד הדוכנים השונים שהוצבו השנה היה של תנועת 'אחותי' למען נשים מזרחיות . בדוכן האקטיביסטי עמדה ענבל אגוז אמנית ופעילה חברתית "יש לנו כאן ספרים שמייצגים את מגוון הפעילוות של התנועה בין היתר ספרי אמנות של אמנים פלשתינים ונשים ממוצא מזרחי או אתיופי". אגוז יודעת על מה היא מדברת כיוון שהיא פעילה בשכונת נווה שאנן ושפירא שם התושבים חווים אפליה יחד עם אותם מבקשי המקלט והקמנו גם עמותה שנקראת 'כוח לקהילה' כך אנו מנסים ליצור שיתופי פעולה בין אוכלוסיות מוחלשות".
