יין של תקומה: יקב פאוקר מקיבוץ ניר עוז קם לתחייה

סיפור מרגש של אהבה, אובדן וחידוש חיים מלב קיבוץ ניר עוז: יקב פאוקר, שנוסד על ידי גדעון פאוקר ז"ל, חוזר לפעילות לאחר טרגדיה נוראית. משפחתו וחבריו ממשיכים את דרכו ומפיקים יין משובח, סמל לתקווה ולעוצמה

איתן אלחדז ברק

חלום שנרקם לאורך שנים

גדעון פאוקר, זכרו לברכה, טיפח חלום – לייצר יין משלו. הוא למד, התנסה ולבסוף, בעזרתם של חבריו הקרובים, הקים יקב ביתי קטן בקיבוץ ניר עוז. יין משובח יוצר שם, במהדורה מוגבלת, שחולק בין חברים. חלום שהתגשם.

ניצוץ של תקווה

אבל מתוך האפר קם ניצוץ של תקווה. חיים גן, מנכ"ל "איש הענבים" וחבר קרוב של גדעון וחבריו, לא יכול היה לשאת את המחשבה שהיקב ייעלם. הוא פנה למשפחת פאוקר, והציע להחיות את היקב, להמשיך את דרכו של גדעון.

צוות הצלה יוצא לדרך

בהסכמת המשפחה, גייס חיים צוות מומחים – ייננים, כורמים, אגרונומים – שנרתמו למשימה. הם טיפלו בכרם, שיקמו את הציוד, והחלו להכשיר את גל, נכדו של גדעון, להיות היינן הבא של היקב.

כרם חדש

במהלך השנה האחרונה, ניטעה כרם חדשה בניר עוז, כרם שופעת גפנים ומלאת חיים. ערן ורז, בניו של גדעון, חקלאים מנוסים, מלווים את גידול הגפנים באהבה ובמקצועיות.

היין הראשון של יקב פאוקר המחודש הוא סמל לתקומה, לנחישות, לנצחון הרוח האנושית על פני הרוע. הוא נושא בתוכו את אהבתו של גדעון לאדמה, את חלומותיו, את זכרם של אלו שאינם.

גל, ממשיך דרכו של סבא

גל פאוקר, נכדו של גדעון, לקח על עצמו את המשימה להמשיך את דרכו של סבו. "כילד אהבתי תמיד לעזור לסבא ביקב", הוא מספר, "הצטרפתי לצוות ההצלה והיה לי ברור שזה מה שאני רוצה לעשות. זה היה התגשמות של חלום, עבור סבא. סבא שלי היה איש של אנשים – איש שיחה ואיש אדמה. השאיפה שלי היא שהיין יעביר את מי שהוא היה".

שיקום ותקומה

גל מספר מספר על אחיו סיון שנפצע ב-7.10 בקיבוץ כפר עזה ומתמודד מאז עם שיקום ארוך. "המשפחה שלנו מלווה אותו, משקמת את השדות והגידולים וגם מעוררת לחיים את היקב. אנחנו מכוונים לשיקום ותקומה ולא עוזבים את האדמה".

יקב פאוקר הוא סיפור מרגש של תקומה, פניקס שעולה מתוך אפר השבר. בדרך מופלאה, נרקם כאן סיפור של זיכרון ומורשת, סיפור המשלב שלושה דורות של משפחה אחת, בלב קיבוץ ניר עוז, שהפך, לצערנו, לסמל הטרגדיה שפקדה אותנו.

היין החדש, בצבעו העז, נושא בחובו סמליות עמוקה. הוא מזכיר את שפיכות הדמים, את הכלניות האדומות, סמל לאזור עוטף עזה. יחד עם זאת, הוא מחבר אותנו למורשת היסטורית בת אלפי שנים של גידול גפנים באזור, ומעניק טוויסט מרגש לפסוק "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה". הנכדים ממשיכים את דרכם של האבות, לא בבוסר מר, אלא ביין משובח, סמל לתקווה ולחיים.