מה גורם לקברט מערכונים, ולאו דווקא איזה מחזמר גדול ונוצץ – להפוך להצלחה ענקית שסובבת במות קטנות כמו גם תיאטראות גדולים וכבר הוצג מעל 300 פעמים? השחקנית ליליאן ברטו שכובשת את הקהל ביחד עם מוני מושונוב ודרור קרן ב"אוי אליאס אליאס", מספרת על סוד ההצלחה, העבודה עם שני הכוכבים שלצידה וגם נזכרת בשלל הדמויות שגילמה עד כה בקריירה
ההצגה הזו התחילה בספריות ובצוותא 2 מול כמה עשרות אנשים, אבל אף אחד מהמעורבים בה לא שיער לעצמו את גודל ההצלחה שלה יזכו. עד כה, ועוד היד כמובן נטויה, קברט המערכונים ״אוי אליאס, אליאס!״ מאת חנוך לוין האלמותי, עלה מעל 300 פעמים ושיחק לא רק במקומות הצנועים אלא גם על כל הבמות הגדולות בארץ וגם במקומות קטנים כמו ספריות וארועים קטנים.
"המערכונים של חנוך כל כך מצחיקים וכל כך חכמים שאפשר לשמוע אותם שוב ושוב וכל פעם לגלות בהם דברים חדשים ואכן אנשים רבים צפו בהצגה מעל פעם אחת ויש כאלה שמגיעים בפעם החמישית והשישית כשכל פעם הם מביאים עוד חברים ועוד בני משפחה" אומרת ליליאן ברטו, אחת השחקניות הראשיות במחזה שלצידה משחקים דרור קרן ומוני מושונוב, בהחלט שמות שמסוגלים להביא אנשים כמה פעמים להצגה אחת.
מסך אדום, שלושה כסאות, שלושה שחקנים וטקסטים של חנוך לוין, זה מה שאנו רואים על הבמה בהצגה. ברטו, מושונוב וקרן יצרו מעין להקת תיאטרון קטנה נודדת שהצליחה ליצור תאבון וסקרנות גם אצל אנשים שלא הכירו את יצירתו. שנה וחצי חלפו מאז הפעם הראשונה בה עלתה ההצגה ומאז הם משחקים בכל רחבי הארץ, כולל כל התיאטראות הגדולים.
מה סוד הקסם של ההצגה לדעתך, ליליאן?
"השילוב הזה בין הקומדיה לטרגדיה, כאשר עין אחת בוכה והשנייה צוחקת, החוכמה הנדירה של חנוך והיכולת שלו לראות בכולנו את הדברים המכוערים והקטנוניים ויחד עם זה לתת לנו את התחושה שאנחנו צוחקים על הדמויות ורק אחרי ההצגה לגרום לנו להבין שבעצם צחקנו על עצמינו, זה הקסם של הכתיבה המיוחדת שלו , של הקברט שלנו ושל התיאטרון”.
איך היה לעבוד עם קרן ומושונוב ?
"מוני ודרור הם הפרטרנים האולטימיטיביים. הם שחקנים מופלאים, הכי מופלאים שיש, והם אנושיים וחכמים ומפרגנים ועוזרים ותומכים וחברים נהדרים. העבודה על ההצגה היתה בועת קסם בחיי שלושתינו. כיון שעשינו הכל לבד והיינו רק שלושתינו יום יום יחד ארבעה וחצי חודשים, נוצר בינינו קשר חזק שאנחנו מרגישים שקיבלנו כמתנה לשארית חיינו. עשינו את החזרות אצלי בסלון, צחקנו יחד, בכינו יחד, התייאשנו יחד ורקמנו חלומות יחד. ההרגשה של להיות ממציאים פתאום, באמצע החיים, הרעננות של לעשות דבר חדש מחוץ לגבולות התיאטרון הרפרטוארי שמשמש לשלושינו בית במשך רוב חיינו המקצועיים, היו משב רוח מרומם נפש”.
עד היום גילמה ברטו עשרות תפקידים מגוונים. נצין רק חלק מהם: בתיאטרון הבימה השתתפה בהצגות: "היפוליטוס", "הילד חולם", "נ.ב. החתול שלך מת", "הדה גבלר" ובהצגה "העז או מי זאת סילביה?" לצד מושונוב. בשנת 2007 שיחקה ברטו לצד רמי הויברגר בהצגה "תמונות מחיי נישואין". על תפקיד זה הייתה מועמדת לפרס בטקס "אנשי השנה" בתחום התיאטרון, והוא זיכה אותה בפרס מסקין. בדצמבר 2008עלתה ההצגה "אוגוסט: מחוז אוסייג'" שם גילמה ברטו תפקיד מרכזי לצידם של גילה אלמגור, אריה מוסקונה ואחרים. בשנת 2009 שיחקה ברטו בהצגה "בגידה" מאת הרולד פינטר לצידם של מוני מושונוב ואבי קושניר. בשנת 2013 שיחקה את ליזיסטרטה בהצגה "ליזיסטרטה".
בתיאטרון החאן גילמה את מבקרת האמנות בהצגה "אנה גלקתיה", את המלכה בהצגה "הנסיכה איבון", את איבון בהצגה "נוף ילדות", את לילי בהצגה "קריפס", את המלבישה בהצגה "מילה של אהבה" ואת ציונה בהצגה "המלחמה על הבית". על תפקידה בהצגה זו, בבימויו של מיקי גורביץ, זכתה בפרס שחקנית המשנה בטקס פרסי התיאטרון 2003. בתיאטרון בית לסין גילמה את מירה, התפקיד הראשי בהצגה "אהבת מוות" מאת ענת גוב.
גילמת כל כך הרבה דמויות. יש כאלו שנקשרת אליהן במיוחד?
"אני מאד נקשרת לדמויות אותן אני מגלמת ואוהבת אותן . זו הרגשה משונה כאשר שחקנית אחרת מגלמת את הדמות ששיחקת ושאת מרגישה ששייכת לך. יחד עם זאת לא הייתי רוצה לחזור ולגלם שוב דמות שכבר שיחקתי בעבר. החוויה הראשונית והגילוי של נפש חדשה בדמות חדשה , מרתקת, מרגשת וקוסמת לי כל פעם מחדש.
ובכל זאת האם יש דמות פייבוריטית?
"אם אני צריכה לבחור מבין כל התפקידים שגילמתי את הדמויות שיישארו בי באיזשהוא אופן לתמיד ושאליהן אני הכי מתגעגעת, הייתי בוחרת את סטיבי ב ״ העז או מי זאת סילביה ״ של אדוארד אולבי ששיחקתי לצד מוני מושונוב, את מריאן ב״תמונות מחיי נישואין״ ששיחקתי לצד רמי הויברגר של אינגמר ברגמן ואת מורין ב ״ מלכת היופי של לינאן״ מאת מרטין מקדונה ששיחקתי לצידה של דבורה קידר.
מה התכניות לעתיד?
"התכניות המקצועיות שלי לעתיד נרקמות בימים אלו. אני בדיאלוג מצוין עם ציפי פינס מנהלת תיאטרון בית לסין שם אני משחקת בימים אלו בהצגה״ אהבת מוות״ וייתכן שאעשה שם הפקה נוספת בעונה הבאה. אבל היתרון שאני מרגישה שיש לי בשנים האחרונות, אחרי שעשיתי שתי הפקות עצמאיות, את ״אוי אליאס אליאס!״ ואת ״ עובדים על הזוגיות״ (קברט מערכונים שכתבה דניאלה לונדון דקל והלחין יוני רכטר), הוא הידיעה שאני יכולה גם לעשות דברים לבד. הידיעה שקיומי כשחקנית אינו תלוי במוסד כלשהוא אלא בכח הרצון והמוטיבציה שלי, היא נפלאה.
לסיום הראיון אני שואלת אותה על מה היא חולמה. "החלום שלי? שיום אחד יהיה טוב כאן בארץ שלנו ושנוכל להיות גאים במנהיגות שפויה ודמוקרטית שמגנה על חופש הביטוי וחופש היצירה ובעיקר על זכויות אדם”.
