מזכ"ל בני עקיבא מעביר שיעור על ברל כצנלסון, חניכי הנוער העובד והלומד קוראים את מגילת איכה ומדברים על בית המקדש כלו אלו ועוד הן רק חלק מהמפגשים שמתרחשים באוהל ההדברות המשותף של 'בני עקיבא' ו'הנוער העובד והלומד' בכיכר רבין בערב ט' באב. בשיחה עם מנהיגי תנועות הנוער נחשפת הדרמה שהובילה לפריצת הדרך ביחסי שתי התנועות האידיאולוגיות: "קראו לנו נציגי הרוצחים ובכל זאת הזמינו אותי לנאום בעצרת רבין" מספר מזכ"ל בני עקיבא ומנגד נזכר רכז הנוער העובד והלומד "הם חתמו לנו על הכרה בערך שיויון האדם והדמוקרטיה"
בערב ט' באב תל אביב מתחלקת של שני עולמות: בצד אחד המסעדות וחלק מהברים שפתוחים אם כי הרבה פחות משנים עברו ומן העבר השני מסורתיים ודתיים שפוקדים את בתי הכנסת ובשנים האחרונות מפגשי שיח ודיונים תרבותיים על קיטוב ושנאת חינם בהקשר חורבן הבית. בשלוש השנים האחרונות בשקט בשקט מתפתח לו דיאלוג מורכב, סבוך וטעון בין שתי תנועות הנוער האידיאולוגיות הגדולות בישראל: בני עקיבא והנוער העובד והלומד. בשתיים בלילה נפתחים להם מעגלי שיח בין הצעירים משתי התנועות "האוהל הזה" מספר דני הירשברג מזכ"ל בני עקיבא "הוא חוליה בשרשרת של פעילויות משותפות שאנחנו מקיימים כבר מספר שנים בין היתר סביב קואליציה שהתגבשה כדי לקיים את העצרת לזכרו של רבין ואוהל ההידברות בט' באב שקיים כבר שלוש שנים. זהו שיח ומפגש בין אנשים שדעותיהן שונות".
אתם מוצאים גם מחנה משותף ? "אנחנו מוצאים מחנה משותף רחב של אחריות לחברה הישראלית ולקיומה ומתוך כך אנחנו מדברים".
על מה שוחחתם הערב ? "דברנו על הסיבות לחורבן. על שנאת החינם. על איך יוצרים יותר אהבה. על איך דואגים שהחורבן שהיה לא יחזור. המלחמה האמיתית היא קודם כל לדבר ולהקשיב האחד לשני. להבין שהאינטרסים שלנו לקיומה של חברה צודקת, שיויונית ואחראית הם לא משהו שמשותף רק לצד אחד אלא לכולנו".
רועי יסוד רכז ארצי של הנוער העובד והלומד לקח חלק בשיחה "זהו אוהל שהתחיל בירושלים של בני עקיבא ואנחנו היינו האורחים שם. לפני שלוש שנים הזמינו אותנו לקיים אוהל במשותף ואותו האוהל עבר מירושלים לתל אביב לכיכר רבין שהפך ל'כיכר המחלוקת'. זוהי יוזמה ברוכה ואנחנו נענו לכך. המטרה שלנו היא לתת קצת לציבור הישראלי והיו פה גם כאלו שאינם משוייכים לתנועות להם רצינו לתת הצצה לעולם שלנו : עולם תנועות בני הנוער – עולם שיש בו תום וגם הבנה נכוחה של המציאות גם הציבור נחשף לדיאלוג שנעשה בשקט בין שתי תנועות אידיאולוגיות שונות שמייצגות שתי מחנות שונים כדי לקחת אחריות על החברה וזה עובר דרך הסיבות לחורבן".
המפגשים בין התנועות נולדו לאחר נתק של שנים ארוכות. נתק שהחל בעקבות הטראומה של רצח רבין "כשניסיתי לשוחח עם מנהיגי תנועת הנוער העובד והלומד" נזכר הירשברג "התעלמו מאתנו ואמרו לנו שעם רוצחים לא מדברים. היה לנו כאסח של חמש עשרה שנים. לפני חמש שנים כשנכנסתי לתפקידי כמזכ"ל התנועה ערכתי סבב פגישות עם כל מזכ"לי תנועות הנוער בארץ. כדי לדבר ולשמוע מה ניתן ללמוד מהם. הגעתי גם לנוער העובד והלומד וזו הייתה פגישה קשה וטעונה. שבוע אחרי הפגישה קבלתי טלפון מפסח המזכ"ל ורועי שהם רוצים לפגוש אותי. הם בקשו שאבוא לנאום פה בכיכר רבין בעצרת לזכרו. דברו פה על מחירים לכן צריך להבין כי זהו צעד הרבה יותר מורכב להם (לנוער העובד) מאשר לי. אני הגעתי לכאן לבד וכל הכיכר הייתה עם עשרות אלפי חניכי תנועות נוער עם חולצות כחולות והם לא בקשו ממני את הנאום לפני זה והם לא ידעו מה אני הולך לומר. התלבטנו מאוד האם ללכת והתייעצתי עם רבני הציונות הדתית בעניין זה. היו חניכי בני עקיבא שכתבו עצומה נגדי כדי שלא אלך. ויום לפני זה המשטרה שאלה אותי אם אני רוצה אבטחה כשאני מגיע לפה היה לי מאוד לא פשוט. וזה היה גם לא פשוט עבורם: מזכ"ל הנוער העובד והלומד מתקופת הרצח עובד צור קרא לחניכים להחרים את העצרת כי נציג הרוצחים יבוא לדבר. משהו בשיח פתאום השתנה. זה עוד לא מושלם ואין פה עוד אלפים אבל משהו בשיח בין התנועות השתנה. זה שקבלנו השנה את פרס האחדות זה לא חרטה. ישבה ועדה בראשות יולי תמיר שהיא לא ממש מחובבות הציונות הדתית עם הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ ועוד אנשים רציניים ובחנו מאות פרויקטים והם הבינו שיש משהו אמיתי בפרוייקט הזה. ואין ערב חג שפסח לא מתקשר אליי הבייתה לומר חג שמח. וכשחיתנתי בן לפני חודש וחצי רועי היה בחתונה כי אנחנו חברים והם מגיעים אליי הבייתה וזה לא פשוט עבורם להגיע אליי כי אני גר בשטחים". המפגשים הללו השפיעו ועדיין ממשיכים להשפיע על שתי התנועות ויוצרים מצבים שאולי לעולם לא היו יכולים לקרות לולא אותם מפגשים "הייתה מאמינים" מספר הירשברג לחניכים "שתנועת הנוער העובד והלומד תוציא הודעה רשמית שמגנה את ניסיון ההתנקשות ברב יהודה גליק חסיד הר הבית. שהנהגת התנועה תצא לפגוש את ראשי גוש קטיף. שייכלו לפגוש מתנחלים בעלי. או שהנהגת בני עקיבא תגיע לביקור הקן הערבי בנצרת או שתוציא הודעת גינוי לרצח אבו חדיר. אני אומר לכם שהמפגשים הללו יצרו השפעות שלא שיערנו. מפקד חיל האוויר לשעבר אליעזר שקדי מתקשר אלי לפני שנה ומזמין אותי לפנטאוז שלו על חוף הים לשיחה בה הוא מבקש ממני ללמוד כיצד ניתן להעתיק את ההדברות הזאת בין עוד מעגלים בחברה הישראלית. נסענו כבר חמש פעמים לקהילות יהודיות ברחבי העולם. בעקבות הרצל ובעקבות החסידות שם במשך שבועות בדרכים נהלנו דיונים על מסורת ויהדות וציונות".
בכיכר עצמה היה ניתן לחוש את השיח השונה: מזכ"ל בני עקיבא מעביר שיעור לרכזי סניפים שלו מתוך מאמר של ברל כצנלסון, חניכי הנוער העובד והלומד קוראים את מגילת איכה ולומדים על בית המקדש "האם העובדה שפועל בנין ערבי נהרג זה משהו שגם ניתן להכליל כשנאת חינם ?" שואל באחד המעגלים חניך מהנוער העובד והלומד. "נתתי שבע שנים מחיי למען החברה הישראלית שרק הפכה להיות גזענית ולא שויונית" מסביר בוגר של הנוער העובד והלומד במעגל אחר "אבל אנחנו צריכים בדיוק אנשים כמוך במקומות כאלו כדי להפוך את החברה לטובה יותר" משיב לו חניך של בני עקיבא. "היו לנו במשך שנים המון ניסיונות שכשלו במהלך יצירת הדיאלוג" מסביר לי יסוד "לפני הרצח בני עקביא שלחו את החניכים להפגנות הסתה" מסביר לי את הרקע ומוסיף שמה שהוביל לפריצת הדרך ביצירת הדיאלוג היה מסמך הבנות שנחתם בין הצדדים "הם חתמו לנו על כך שהם מכירים בערך שיויון האדם והדמוקרטיה ומכאן היה ניתן להמשיך". המפגשים הבלתי אמצעיים ימשיכו גם לאורך השנה מבלי לטשטש את המחלוקות ומבלי לוותר על מה שמשותף לכולנו "כי אלו ואלו" כפי שנאמר בתלמוד "דברי אלוהים חיים הן"
