הדסה כהן פרסמה ספר ילדים שעוסק בחוויות של ילדי הגבעות בהתנחלויות באמצעות סרקזם והומור עצמי. אילת דה פיצ’וטו פרסמה אף היא ספר ילדים שעוסק בחוויות של ילדים עם בעיות קשב וריכוז ע”י הקנית כלים מתחום המיינדפולנס. את שניהן פגשנו בשבוע הספר 

בקצה מתחם דוכני הספרים בשרונה באזור ההוצאות העצמאיות פגשתי שתי נשים בערך באותו הגיל שפרסמו לאחרונה ספרי ילדים. הדוכן שלהן נשק האחד לשני אך הן מגיעות מעולמות שונים: איילת דה פיצ’וטו היא פסיכותרפיסטית ומטפלת רגשית שכתבה ספר לילדים עם בעיות קשב וריכוז (ולא רק) דרך הקניית כלים מתחום המיינדפולנס. לצידה פגשתי את הדסה כהן, ‘מתנחלת’ מפתח תקווה שעוסקת בקולנוע טיפולי וכתבה ספר ילדים שעוסק בחוויות של ‘ילדי הגבעות’ מתוך נקודת מבט סרקסטית מלאת הומור עצמית. את הספר היא כתבה בעקבות חוויות של נכדיה שגרים במאחז ‘אורי קומי’. 

דה פיצ’וטו : “יש לי פרויקט בבתי ספר שבו אני מלמדת מורים, הורים וילדים איך להתמודד עם קשיים ואיך למצוא את הכוחות הפנימיים. הספר שהוצאתי לאור ‘המפתח של דניאל’ נולד בעקבות מפגשי השראה שהיו לי עם ילדים שישבתי איתם במעגל. במקום ללמד אותם תיאוריות יצא מזה סיפור מסע שעורר אותם. את הסיפור הזה עיבדתי במשך כמה שנים ולאחרונה הוצאתי אותו לאור. הספר מכיל בתוכו הרבה עוגנים וכלים שילדים לומדים מתוך העלילה כשהמטרה לדעת איך לנתב את הכוחות וההתלהבות שלהם למשהו ראוי וטוב שהוא פחות הרסני להם. להורים שמקריאים את הסיפור יש נספך מיוחד שמסביר איך להנגיש  את הסיפור לילדים”. 

הספר ‘המפתח של דניאל’ עוסק בסיפור מסע מפתיע שעוברת הילדה דניאל בת התשע כאשר היא שוכחת את המפתח לביתה והולכת לפארק שם היא צולחת אתגרים וחווה תובנות ותוך כדי לומדת על הכוחות החבויות בתוכה “דניאל מתמודדת עם דברים שילדים מכירים מהיום יום שלהם כמו וויכוח עם המורה, פציעה של הרגל והיא כולה מלאת אש והתלהבות אז איך היא חוזרת לאיזון”.

הדסה רינת מפתח תקווה הקימה יחד עם בעלה גיא כהן הוצאת לאור לספרי ילדים והספר הראשון שפרסמה עם איורים מקסימים של אלחנן בן אורי היה ‘הילד השלושה עשר’ – שכולל שירים מעולמם של ילדי הגבעות והספר השני שיצא זה עתה ‘יותם הקסאם ואני’. שירים מילדם של עוטף ישראל 

“אלו ספרים שעוסקים בילדים בפריפריה. ילדים שמודרים מהשיח הישראלי. אני מרגישה שבמדף הספרים הישראלים פחות רואים ספרים כאלו. הספר הראשון שלי ‘הילד השלושה עשר’ בא לרפרף את מה שאנו מכירים כקלאסיקה ישראלית בשם ‘הכבש השישה עשר’. אבל הוא מדבר על ילדותם של ילדי התנחלויות וגבעות ממקום ציני ובועט שלא מפחד להנכיח דברים לא פשוטים. לי עצמי יש שלושה נכדים שגרים בגבעות. ששתיים מהן גרות בגבעת ‘אורי קומי’ שהוא השטח הצבאי היחיד בארץ. גרות שם שלוש משפחות שרובם או בהיריון או אחרי לידה ולמרות כל זאת אני בתור סבתא לא יכולה לבקר אותם. כשהנכדות שלי דיברו איתי בלחץ על מה שקורה שם אני הבנתי שמשהו חייב להשתנות וצריך להשמיע את הקול שלהם. ילדים כמו שכתבתי בספר שכאשר הם מוצאים שני צבים הם קוראים לאחד ‘צו מנהלי’ ולשני ‘צו הרחקה’. 

לאתר של איילת דה פיצ’וטו: https://www.connectinnerguidance.com/

לאתר של הדסה רינת: https://tuvlevav.hadasa-rinat.net/

תגובות

להשאיר תגובה