ד"ר קלרינה פריבורקין מרצה לספרות אנגלית פרסמה ספר שירה חשוף וכואב שמפנה זרקור אל חווית הקליטה וההשתלבות של אותו 'דור 1.5' של ילדי עולים שעלו לישראל בראשית שנות ה 90 והיו צריכים לאמץ זהות חדשה. השירים עוסקים במפגש עם הממסד הרבני, הוויתור על הזהות מבית, היחס המבזה לעולים וגם פגיעה מינית שהיא חוותה בגיל הנעורים
ד"ר קלרינה פריבורקין גדלה בעיר נידחת באוזבקיסטן ובגיל 11 נתלשה ממחוז ילדותה ועלתה לישראל בגלי העלייה הגדולים של שנות ה 90.
את דרכה המקצועית היא פילסה בקושי רב תוך שהיא מתמודדת עם דיעות קדומות, קשיי קליטה וויתור על חלקים מהזהותה.היא למדה ספרות אנגלית כדי שתשמש גשר בין הזהות הבוכרית לזהות הישראלית שלה. כיום היא מרצה לספרות אנגלית ב'מכללת גבעת וושינגטון' ובימים אלה היא מציינת את הוצאתו לאור של ספר השירה הראשון שלה "אדמת אם" :ספר שירים חשוף, כנה ששופך אור על אותו "דור 1.5" של ילדי עולים שחלקם נקרעים בין הזהות של הבית ולזהות הישראלית "זהות בדויה יצרתי לי" כותבת פריבורקין "זהות של פחד מגלות..צל נערה שפעם הייתה אני"
בשנים האחרונות אנו עדים לשיח ציבורי שעוסק יותר ויותר בחוויות הקליטה של העולים מברית המועצות בשונה מהשיח המזרחי "השיח הרוסי" פחות עוסק ברגשות קיפוח ואפליה (ואין בכך משום ביקורת) ויותר בחווית הזהות והיחס כלפיהם, כך בשירה 'בהגיענו לארץ המובטחת' פריבורקין לא חוסכת במילים שמתארות את חבלי הקליטה "ישראל, אמרנו, היא הבית של היהודים..אבל הצברים אומרים: "רוסים מסריחים, תחזרו לרוסיה!".
ואי אפשר ללא המפגש עם הממסד הרבני. בשיר 'הוכחת יהדות' כותבת פריבורקין על המעמד המביש בבין הדין הרבני: "מי יכול לערער על יהדותנו? הרי חגגנו חגים מוזרים בסתר, הסתרנו ספר תורה בארון ויש לנו אפילו תורצ'קה קטנה עם קטיפה כחולה שהברחנו ארצה".
בשיר 'חשבון נפש' חושפת פריבורקין פגיעה מינית בגיל 13 "כשהמורה הפרטי למתמתיקה שלח ידיים אל נערה רכה שהגיעה לארץ אך לפני שנתיים ושילמה לו ממיטב הכסף שאמא הרוויחה בשטיפת רצפה – נפתחו שערי הגיהנום"
היום פריברקין היא אם לשניים, גרה בקרית אונו וחיה בשלום עם הזהות ההיברדית שלה "קמתי לתחייה, קרמתי עור, בשרי הוכשר ..חוט אחר חוט את זהותי עד שנרקמתי מחדש בצבעי כחול לבן, היום אני מתעטפת בטלית ברית עולם וחושבת על אמנות השברים היפנית, סדקי זהב בוהקים בשמש כמו כיפת הסלע".
