שנים שרון חולדאי ראש העיר, היה נעלם בימי הזיכרון ואף אחד לא הבין מדוע. עכשיו שנים רבות לאחר מכן חושף לראשונה חולדאי את סיפור חבריו לטייסת ‘האחת’ שנפלו בקרבות מלחמת יום הכיפורים. אחד מחבריו שנפל באותה מלחמה הונצח על ידי כך שאחותו השכולה קראה לבנה על שמו. באופן מצמרר אותו הבן נפל אף הוא באסון המסוקים

“שנה אחרי שנה” פתח ואמר רון חולדאי לקהל הרב שהגיע בערב הזיכרון לכיכר רבין “אני בא אתכם לכיכר דומע אתכם אל מול הסיפורים האישיים של הנופלים המוצגים לעינינו מול המסכים. אחר כך אני עולה לבמה ואומר דברים לכבודתם ולזכרם. לכבוד וזכרם של כולם. מדבר לזכרם של למעלה מעשרים ושלושה אלף הנופלים במערכות ישראל. בדבריי לאורך השנים התקשתי לדבר על החברים שלי שנפלו. שבעה מהם הם לוחמים מטייסת 201. איתם לחמתי במלחמת יום הכיפורים. הייתי אז סגן מפקד הטייסת ומפקדה בימים הראשונים של הלחימה. הטייסת שלנו ‘האחת’ ספגה במלחמה ההיא את מספר האבידות הרב ביותר. 13 נפלו בשבי. ושבעה חללים. לא פעם טועים אנשים לאן אני נעלם ביום הזיכרון ומדוע לא רואים אותי בטקסים השונים. ובכן, ביום הזה אני הולך להר הטייסים עם ילדיי ובשנים האחרונות גם עם נכדיי. זאת כדי להתייחד עם חבריי הנופלים.הערב אני מבקש לקיים חוב של כבוד לחברים שלי – אנשי צוות האוויר. אחי עזי הרוח: רב סרן יונתן אופיר, סרן ברוך גולן. סרן גיל הרן, סרן דרור יפה, סרן ערן כהן, רב סרן גד סמוק, רב סרן אורי שעני.

כל אחד מהם הוא עולם ומלואו. עם סיפור חיים עשיר ומרתק. אביא כאן רק סיפור אחד שהוא כל כך ישראלי. זהו סיפור של ערן כהן בן קיבוץ דגניה א’. הוא התגייס בשנת 68 לקורס טייס והיה לנווט. הוא היה מצעירי הטייסת אבל התבלט מיד. למרות פער הגילאים בנינו שני קיבוצניקים מצאנו שפה משותפת. הוא היה איש ערכי, חכם. ידע גם להתווכח ממש אינטלקטואל. את מעלותיו כנווט מקצועי זכיתי לחוות בעצמי בטיסה המשותפת שלנו בזמן המלחמה. תחילה יצאנו לתקוף גשרים מעל התעלה ובהמשך לקרב מול מטוסי מיג 17 שתקפו את מוצב הפיקוד באום חשיבה בסיני. הקרב הזה שהסתיים בהפלתם של שני מיגים . מזלי שערן היה הנווט שלי. שלושה ימים אחר כך יצא ערן יחד עם הטייס יונתן אופיר לגיחה בעומק מצרים. לאחר שתקפו בהצלחה מרכז תקשורת מצרי 30 קילומטר מקהיר נפגע מטוסם והופל על אדמת מצרים. שנים רבות לא נודע מקום קבורתו. גופתו של יונתן הוחזרה לקבר ישראל בשנת 82′. אבל רק בשנת 1995 נמצאה גופתו של ערן והובאה לקבורה בקיבוצו דגניה א’. שנה וחצי לאחר שהוכרז כנעדר החליטה שולמית אחותו של ערן לקרוא לבנה על שמו – ערן חי פרץ. בשנת 94′ הוא התגייס והיה לאיש שיריון. שנתיים לאחר שהוצאה גופת הדוד לקבורה נפל ערן השיריונר באסון המסוקים. שני ערן, שני לוחמים קרביים. שני חללים וסיפור ישראלי אחד. אני זוכר אותם היטב ומברך את זכרם.

 

תגובות

להשאיר תגובה