בחודשים האחרונים צומחת לה מתחת לרדאר תנועת מחאה של אמהות לחיילים בשם 'אמא ערה' שדורשות 'אסטרטגיית יציאה מעזה מהדרג הפוליטי. "הקריאה" מבהירים פעילי התנועה 'אינה להפסקת הלחימה אלא לגיבוש תוכנית מדינית".
איתן אלחדז ברק
מיכל הדס רובין, אמא ללוחם מילואים ולוחמת בסדיר ממובילות התנועה סיפרה: "כאשר הדרג הפוליטי אינו מונע כך אנו חושבות מראיית האינטרס הישראלי ואנחנו לא סומכות עליהם. מצב זה יוצר סיכון לילדים שלנו שנלחמים ללא מטרות ברורות או תוכנית מדינית".
במסגרת פעילותן 'אמא ערה' מגיעה באופן תדיר לכנסת, לדיונים בוועדת חוץ וביטחון ונפגשות עם ח״כים ושרים רבים (כל מי שאפשר) כדי להעלות לראש סדר העדיפויות את יצירת היום שאחרי. בנוסף הן שותפות פעילות במחאה כנגד הממשלה, "שמקדמת חקיקה שפוגעת ישירות בלוחמים".
רובין משתפת שהיא מנסה ככל יכולתה: "הן להביע תמיכה בלוחמים שיצאו למלחמה צודקת ובתוך זה להחזיק את הביקורת על הדרג המדיני".
בתנועה מדגישים "שאנחנו לא מצביעים על פתרון כזה או אחר אבל ברור לנו שבעדר דיון מדיני כולנו הולכים במעגלים והראשונים לשלם אלו הילדים שלנו".
האם תנועת 'אמא ערה' תלך בעקבותיה של תנועת 'ארבעה אמהות' שהביאה לנסיגת צה"ל מדרום לבנון ? לא ברור. מה שכן מצטייר הוא שהתנועה הזו היא חלק מהתרומה הבלתי תשוער של החברה האזרחית שהתגלתה במלוא תפארתה מיום השבעה לאוקטובר
