בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא מבארי

החטופה שכתבה על היציאה 'מעבדות לחירות', 'הספוקן וורד' שהפך לתפילה והמאייר שצייר את חורבות עזה. הגדות הפסח שיצאו לקראת הסדר חושפות את הכאב והיגון אך גם מביטות קדימה בתקווה. מהגדת בארי וניר עוז ועד להגדת מטה משפחות החטופים. מה נשתנה הלילה הזה ? פחות או יותר הכל

לאסוף ניצוצות קבליים במנהרות החטופים 

פרופ' חביבה פדיה, הסופרת המשוררת וחוקרת היהדות עורכת כל שנה כמה ימים לפני החג, 'קדם סדר' בו היא מכנסת תחת שולחן החג מסורות, קולות וטעמים מכלל פזורות ישראל שהודרו או נשכחו. תפילות של יוצאי תוניס, שירים של יוצאי קוצ'ין ופיוטים של יהדות אתיופיה. השנה היא כתבה 'בהגדה ההומניסטית – דמוקרטית' שחולקה בכניסה 'לקדם הסדר' : "אני מדמה עצמי כמו שהאר"י הקדוש היה יורד אל השאול לאסוף ניצוצות של 'אסירי עני וברזל' (תהילים ק"ז) כך ב 7/10 נפרעו חלקי העם ונשברו רסיסי נשמתו אך הפעם זו לא מטאפורה, דימוי או נרטיב מסטי זוהי המציאות הקונקרטית של 134 החטופים שלנו שיושבים באפלת המחילות בחושך וצלמוות".
השנה חג הפסח מקבל משמעות טרגית וכי נדמה שכולנו 'בין צר ומצוקה' והנה קבלנו ד"ש מההיסטוריה היהודית' כמו שמציין ד"ר מיכה גודמן. ליל הסדר השנה יהיה שונה משנים עברו. לא נדקלם מילים שעבר זמנם, סיפורי בובעמייסס של היהודים הגלותיים ואליהו הנביא הפעם הכיסא הריק שלו ממתין לשובם של החטופים אותם יביא הנביא "וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ" רגע לפני שהם עולים בסערה השמיימה.

עזה בקומיקס – ההגדה של המעצבים

ליאור ימין הוא הבעלים של חנות העיצוב 'אסופה' שהתפרסמה בכך שהיא מביאה לקהל המקומי חובב העיצוב מוצרים של מעצבים מקומיים. לפני 12 שנים הוא יזם את הוצאתה לאור של 'הגדת אסופה' בה בכל שנה נבחרים 45 מאיירים מוכשרים חלקם הגדול – בוגרים טריים של בתי הספר לעיצוב, "אנחנו נותנים להם כפולת עמודים וחופש יצירה" מסביר ימין "במקום לעשות הגדה אחת יפה ולרוץ איתה, אנחנו מגייסים כל שנה 45 מאיירים ויוצאים לדרך". ההגדה כבר קנתה לה שם בקרב קהילות של אספנים וחובבי איור כך שעוד במכירה המוקדמת העותקים מסתיימים.
אחד האיורים המיוחדים שמופיעים השנה בהגדה אסופה הוא של המעצבת גליה ביסטריצקיה שסיימה לימודיה בויצ"ו חיפה: "השנה אירועי המלחמה התחברו באופן טרגי אל ההגדה ובעמוד שבו מופיעים המילים 'ורחץ, כרפס, יחצ ומגיד' ציירתי חייל שמצליח להתקלח זאת כאות תודה לחיילים. כסמל לרוח ההתנדבות תחת המילה 'כרפס' ציירתי בחורה שמתנדבת בחקלאות. תחת המילה 'יחץ' חשבתי על משהו שחוצים אותו ולכן איירתי זוג שהמילואים חוצים בניהם. באופן אישי היה לי חבר במילואים והרצון הזה לחזור לשגרה ולהיות שוב יחד זה כמו החיפוש אחר האפיקומן. ותחת המילה 'מגיד' ציירתי כתב בשטח כסמל למאבק שלנו באמצעות ההסברה ולנאמנות שלנו לאמת". לדף האיור הוסיפה ביסטריצקיה ציור של רכבי הצלב האדום מחזירים את החטופים.

יצחק שמטוביצקי הוא מעצב וצייר בוגר בצלאל שצייר בעמוד שניתן לו את חורבות העיר עזה לאחר שצה"ל כבש את המקום אחרי הטבח של אוקטובר: "מי שרואה את הציור מבין מה שהוא מבין וזה פתוח לפרשנות" מסביר שמטוביצקי, "זוהי קומפוזיציה של כל מיני רפרנסים שמצאתי ברשת. מי שרוצה לחוש רגשות אשמה שיחוש ומי שרוצה לשמוח על כך גם רשאי". כשאני מנסה לרמוז אולי יש פה תפיסה של מורכבות ? אז שמטוביצקי מזכיר לי את הטבח של משפחת פוגל, "גם שם הייתה בולטת אותה רצחנות אך משום מה הזעזוע היה אחרת והנה עכשיו שזה הגיע בממדים כאלו ולאזורים שהם יותר בקונצנזוס אז אנחנו מגיבים אחרת".

כאשר הנוח'בה יחליק על בננה

'הגדה ישראלית' היא הגדה מאוירת שיצאה לפני שני עשורים בידי הרב מישאל ציון ואביו איש החינוך נעם ציון שרתמו אליה את מישל קישקה וצירפו אליה אוסף של פרשנויות מדוד גרוסמן ועד לויקטור פרנקל. השנה האגדה קבלה עדכון ונוספו איורים תחת הכותרת 'בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו' בו רשימה בלתי נגמרת של פרעות ורדיפות שסבל העם היהודי ואשר מסתיימת בשבעה לאוקטובר אז רואים את מחבל הנוחבה עם נשק ורקטה אליו מצטרפים דמויות היסטוריות שלא עשו חסד עמנו, "הוספנו גם דברי חוכמה שנאמרו השנה בעקבות מה שקרה" מספר נעם ציון "הוספנו למשל איור של מישל קישקה כמחווה לקיבוץ בארי וסיפרנו על ההיסטוריה של 'הגדת בארי".
בהגדה הישראלית מזכירים את 'הגדת היטלר' יוזמה מקורית של ניסים בן שמעון מקהילת יהודי רבאט שבה באמצעות דאגה וחרדה מעולים באופטימיות הם ניסחו הגדה בה שרו: "מה נשתנה הלילה מליל שלושים ותשע? שבלילות ההם אפילו לדבר לא יכולנו אבל הלילה הזה אנחנו לא פוחדים". בעמוד 53 נוספה נוסף ציור של זויה צ'רקסקי בשם 'אקסודוס' שמופיע 'בהגדת אוקראינה' השנה ובה גם מוזכר נאומו של מרטין לותר שמזכיר את משה ויציאת מצרים כל זאת יומיים לפני הירצחו.

"שלח את אחי"

מטה משפחות החטופים הוציא לקראת החג הגדה מיוחדת תחת הפסוק שמופיע בשער: "כי העליתיך מארץ מצרים, מבית עבדים פדיתיך" עם פירושים של הרב לאו, מרים פרץ, חיים ילין וריטה.
בפתח האגדה מפרסם המחנך דני אלגרט שאחיו איציק נחטף מניר עוז את שירו 'שלח את אחי' אומר אני לסינואר, אל יקשה לבבך אם נכה בך ובעמך. אתה כופר באסלאם ובקרוב תיכחד, לא יהיה לך כל מפלט בל בליעל, 'אש זרה' זרית בהיכל השם. אש ישראל יצאה ותכלה אותך. שלח הילדים, הנשים והחולים. של את כל החטופים. האם יש בך זיק אדם או שאתה בן השטן ?"
באותה הגדה כותב חיים ילין לשעבר ראש המועצה האזורית חבל אשכול תושב בארי שניצל מהטבח: "אני וחבריי שניצלנו מהממ"ד יצאנו מעבדות לחירות וגם עוד אלף שנה ילמדו איך הפכנו חושך לאור בזכות האזרחים והחיילים הגיבורים שהגנו בגופם כדי שנוכל לצאת מהממ"דים בזמן שהחורבן היה בשיאו".

מברגן בלזן לבארי

הגדת בארי היא אחת הידועות בקרב 'ההגדות הקיבוציות' ששילוב בין מסורת לחידוש ושילבו מסרים ברוח התקופה בכל חג. הגדת בארי יצאה לאור עוד לפני העלייה לקרקע כאשר חברי הקיבוץ שהו במחנה זמני בגדרה בשנת 1946 הקהילה פנתה אז למעצב פאול קור ('הדג כספיון') שעיצב להם הגדה אופטימית כתובה בכתיב אשכנזי מסורתי סמל לשילוב בין עבר והווה. השנה "גם אנחנו נזכור וגם ילדנו ונכדינו את היום בו השתנה עולמנו לבלי הכר, שבו אבדנו 100 מחברי קהילתנו ונחטפו 30 מאנשינו". בהגדה ההומניסטית – דמוקרטית שיצאה השנה פרי מיזם של האקטיביסט אבי עופר שהקים בימי המחאה המשפטית את ה'תנועה הדמוקרטית האזרחית' הוא מביא את השיר 'עץ מבארי' של אוריין צ'פלין: "עץ אחד בקיבוץ בארי ראה דברים שעצים לא אמורים לראות".

גם קיבוץ ניר עוז שסבל ושכל רבים מחבריו בעת הטבח הוציא השנה הגדה לפסח: "מה השתנה היא שאלה לא לגיטימית השנה כי הכל השתנה. האין גבר על היש. האבל גבר על השמחה. האכזריות חגגה במעוננו. אנשים נרצחו, עונו ונשבו.בתינו נשרפו . משפחותינו לא יהיו כשהיו. ניר עוז לא תהיה ניר עוז כשהייתה".

בהגדה של התנועה הרפורמית כתבה נורית הירשפילד: "כל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא נחטף לגבול מצרים, קול חיי אחינו, אחיותנו, קשישנו וטפנו זועקים אלינו מן המנהרה" נורית היא תושבת קיבוץ נחל עוז ומרצה לספרות.
בתנועה הרפורמית חיברו תפילה מיוחדת להשבת החטופים ואף מציעים להניח כיסא ריק עבורם

הכסא הריק

לא נוכל להסב לשולחן השנה, ולחגוג כימים עברו ועדיין מוחזקים חטופים בשבי, וכה רבים מאיתנו כבר אינם עמנו? נוסיף השנה כיסא נוסף שמחכה לכל אחד ואחת עד שישובו לביתם

תפילה למען השבת החטופים

אֶאֱלֹהֵינוּ מִתִּיר הָאֲסוּרִים, מִשְׁגָּב לְדְךְ, מִשְׁגָּב לְעתּוֹת רַצְרָה (תהלים ט) שְׁלַח, הַצְלָה שְׁלַמָה וּפִדְיוֹן גְמוּר לנתונים בשְׁבִי אוֹיֵב:
חַזְקִי רוּחָם, הָבִיאִי לָהֶם אֶת תְּפִלְתֵנוּ לְשִׁמְרָם מרע. תני בִּינָה בְּלֵב אוֹיַב לַהֲשִׁיבָם בַּשְׁלֵמוּת גּוּף וְנָפָשׁ.
תִנִי תְּבוּנָה בְלוֹחֲמִי צָה"ל לְחַלְצָם בְלֹא אבוד נִפְשׁוֹת.
תֵּן לְכָל בְּנֵי וּבְנוֹת אַבְרְהֶם, שְׁרָה וְהַגַּר אֶת עז הָרוּחַ וְאמץ הַלֵב לְהַתִּיר כבלי שְׁבִי וְלֹחיות חיי חרות.
ִקְרָאנִי וְאַעֲנָהוּ עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו (תהלים צא) ונאמר, אָמן.

הרב עופר שבת בית הלחמי

בהגדה 'ארבעה כוסות של תקווה' שהוציאו 'המרכזים לצדק חברתי' (תנועת שטח של פעילי קהילה בערים) כותבת רפ"ק מאלי שושנה, שהייתה הקצינה התורנית בתחנת שדרות בשבעה לאוקטובר ונלחמה עד הכדור האחרון: 'כוס של אחדות ובטחון' : "בשבעה לאוקטובר נקראנו עמיתי השוטרים ואני להציל חיים ולהגן בגופנו על חיי התושבים. רבים מחברי לא שבו מהמשימה, הקריבו חיים, נלחמו כתף אל כתף עם חיילים, אזרחים גיבורים ואנשי כוחות חירום והצלה. אף אחד לא היסס. בן רגע התהוותה חזית אנושית אחת, רקמה אנושית חזקה ואיתנה להכריע את האויב, להציל כל נפש חיה. הרגשתי אז, באותם רגעים מטלטלים, ואני חשה זאת עד היום – שיש לנו עם ייחודי ומופלא, בעל ערכים יהודיים של שבט אחים גם יחד, ולכן אף שעל חרבינו נחייה תמיד גם ננצח ונשמור על חירותינו".

ולבסוף נרים כוס ישועות מעבדות לחירות ובהגדה של 'המרכזים לצדק חברתי' כותבת החטופה שיצאה לחופשי מרגלית מוזס : " עבורי, מי שהיתה בלב האפלה, המעבר חזרה לגבולות הארץ לווה בהתרגשות גדולה, במעבר חד מהעצב הגדול לשמחה ולביטחון שבתחושת הבית. אך הבית שלנו נהרס, נשרף ער היסוד, וממקום משכננו החדש בכרמי גת, אנחנו לא מפסיקים לחלום על בנייתו מחדש.
נאחל לעקורים מביתם, לכל מי שנאלצים גם בחג הפסח הזה לשהות במקום ארעי, לשוב במהרה לביתם. גם אנחנו עוד נשוב ונשקם את ביתנו הקיבוצי, ובינתיים אנחנו פה, ממתינים לתקומה, מייחלים להחזרת כל השבויים והנרצחים, לחיים של שקט ושלווה – שלום ובטחון. במהרה בימינו. לחיים".

מרגלית מוזס, בת קיבוץ ניר-עוז