בכל סוף שבוע ג’ימי סויטי מחברון מגיע לחוף גורדון בת”א, לעיתים הוא מצויד במעדר ובזמן שאחרים עסוקים לתכנן נקמה בכלים דומים הוא מתכנון איך יבנה את ארמונות החול המושקעים שלו שגורמים לעוברים ושבים לעצור לכמה רגעים מעיסוקיהם ולהתפעל מיופים.

סויטי (36) מתגורר בכפר חקלאי ששייך לחברון ועובד בתל אביב בעבודות שיפוצים, מספר שאנשים בחוף רואים אותו כמו ה’. אין ספק שלא בכל יום ולא בכל חוף נתקלים בארמונות חול כמו של סויטי, קשה לפספס אותם ובטח שלהישאר אדישים.

unnamed (1)

לדבריו מגיל קטן הוא אוהב אומנות והוא מעיד על עצמו שיש לו את היכולת ליצור מאבן, בנייה וחול, אך לטענתו מאיפה שהוא מגיע לא ממש תומכים באומנות. “גרתי בין אנשים שלא מתייחסים לאומנות, כי מה שחשוב להם זה עבודה וכסף”, הוא אומר. “לדוגמה כשהם רואים אדם שעושה משהו אומנותי יגידו שהוא סתם מבזבז את הזמן ויסתלבטו עליו. בגלל זה נמנעתי מלעסוק באומנות, אך כשהגעתי לארץ לעבוד ראיתי שאנשים תומכים באומנות ואוהבים אותה. אני חושב שמבחינה נפשית אומנות היא דבר מאוד חיובי, היא מרגיעה ומכניסה את בן האדם לעולם אחר. רציתי ליצור על חול ובמקרה הלכתי לחוף הים, הבאתי איתי שני קרשים ממקום העבודה שלי וניסית ליצור בחול יצירה עם הקשרים שהבאתי. כמובן שהרעיון של היצירה הגיע מהדמיון שלי ואז גיליתי שיש לי את היכולת ליצור דברים יפים”.

unnamed (2)

אתה חושב לעשות משהו עם היצירות שלך, אולי להשתתף בתחרויות?

“בחמישי לחודש השתתפתי בתחרות בחוף פלמחים, אך לא הלכתי על מנת להתחרות, אלא בשביל הכיף וכדי לראות איך מפסלים ועושים אומנות וגם להתרשם מהטכניקה. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בתחרות, אף פעם לא רציתי להתחרות. מה שכן אני חושב לחסוך כסף כדי שבעתיד אוכל להקים מקום שאוכל ליצור בו דברים יפים, למשל בחימר, שזה חומר שעדיין לא עבדתי איתו”.

איזה תגובות אתה מקבל מאנשים בחוף?

“את האמת אנשים רואים אותי כמו ה’. כשאני מגיע לחוף, קודם כל המוזיקה שלי מושכת את כולם, יש לי רמקול קטן וכשאני הולך לעשות עבודות אני שם מוזיקה מיוחדת בשבילי. אני מנסה להתאים את המוזיקה שלי לכולם, אני מגיע לחוף בעיקר ביום שבת שזה יום שקט ויום בו אנשים אוהבים ללכת לים, כשאני מגיע לחוף אני נהנה לראות שאנשים שמחים”.

סויטי אשר נושם וחי אומנות מגשים אולי את החלום של כל ילד השוכן בכולנו, הוא מתחבר לחול הים ובמשך כמה שעות מתנתק מהשגרה הנוקשה ושוקע בעולם שכולו פרי דמיונו. לדבריו, היצירה נותנת לו כוח ומצילה אותו מהמציאות שלא תמיד מחייכת.

לא כואב לך שסופה של יצירה שאתה משקיע בה זמן ומחשבה היא להימחק ע”י הגלים?

“אני חושב שבכל יצירה שעשיתי נשאלתי בשאלה הזאת, אך כשאני עושה משהו אני עושה אותו מאוד אמתי, יפה, דמיוני וזה חדש לאנשים בעניים, אני יודע שזה מגיע מה’. לאחר שאני יוצר והיצירה נמחקת זה נותן לי כוח לעשות משהו שונה. תמיד שיצירה הולכת נשאר לי הצילום שלה ולאחר מכן אני יוצר יצירה אחרת. העובדה שזה זמני נותנת לי את כוח להשתדל יותר ממה שאני חושב. מעבר לכך בכל שבת זה מרגש את האנשים שבאים לחוף, כשהם צופים בי יוצר, זה כאילו הם רואים סרט או סידרה, כל פעם יש משהו חדש”.

 

תגובות

להשאיר תגובה