ביקרנו בתערוכה החדשה של אייל שני, לא מצאנו את תמונת הפין הידועה, אבל שלל תמונות תקריב מגרות של מזונות עיטרו את הקירות.
השף המתפייט אייל שני, או בשמו המוכר בעדת המלייקקים שלו – המשורר הקולינרי הלאומי – הוא מעתה אמן אינסטגרם. בימים אלה חובק שני תערוכת צילומים חדשה בשיתוף האדריכל רון לוקר תחת הכותרת “הכל כבר כאן”. בחלל זמני שנבנה במיוחד ויפורק מיד לאחר תום התערוכה מוצגים הדפסים של תמונות שנלקחו מחשבון האינסטגרם הפעיל של שני שזוכה לאלפי עוקבים ובו משתף השף בעל הדמיון הפורה צילומי מזון בעלי רמיזות מיניות. ההדפסים בתערוכה תלויים על הקיר בצורה שמדמה מסכי מחשב בגודל של 25 ס”מ. על תענוג כזה, כמו תקריב של תות חצוי שנראה בול כמו איבר מין נשי או לחלופין כמו לשון חשופה, תתבקשו להיפרד רק מ- 2200 שקלים. כך, שום עגבנייה לא נותרת תמימה וזוג אגסים מעולם לא הזכירו כל כך את האחוריים של ניקי מינאז’.
אייל, איך נולדה התערוכה?
שני: “רון ראה את העבודות שלי ואמר ‘בוא נעביר אותם למימד אחר, הן פצועות ומשהו מהם לא מפסיק לדמם אז שידממו על הקירות. אני מעתיק את עצמי לתמונות כדי לא למות אף פעם”.
לוקר: “התמונות חיו כל כך מעט זמן באינסטרגם ולכן עצרנו עבורן את הזמן. נתנו להן סוג של לגיטימציה, צינית אולי. כדי שהן יהיו מוזיאליות וגלריות. במקום פיקסלים הן מוצגות כחומר בחלל מוכר וידוע”.
ועכשיו רשמית האומנות שלך חוצה את גבולות המטבח.
שני: “אומנות אומרת ‘יפה ‘לא יפה’, ‘ראוי’ ‘לא ראוי’. מפה יש גילדה שלמה ורק בזה היא עוסקת: מגדירה מה יפה ומה לא. ויש לה שערים וחומות וגדרות חשמליים ויש נכנס ויש יוצא ואת כל החוקים של בית הסוהר. אומנות היא לא נשגבת. צילום הוא לא אומנות מכיוון שהוא יצר מדיות שיצאו מתוכו: וידאו, קולנוע, טלוויזיה ואינסטגרם”.
ויש פה גם קטע שיווקי?
שני: “למה אתה אומר שיווקי? זה הכל קטגוריות שלומדים באוניברסיטה כדי לקחת משהו שהוא רגיל ולתת לו איזה ייחוד. אני עוסק בלייצר תדרים שמרעידים לב אדם באמצעות דיבור, תמונות ואוכל. כל פעולה שלי בעולם באה להרעיד לב של מישהו בניסיון להפוך את עולמו”.
ואז?
שני: “להגיע למקום מחרמן יותר, סוער יותר. למשל, בתנאים מסוימים במסעדה שלי בשעה מסוימת בלילה עם כמות מסוימת של אלכוהול וסוג מסוים של מוזיקה אני מצליח לייצר לאנשים חווית התגלות”.
אז אתה אדם ממש דתי.
“כן, אני אפילו נזיר”.
“הכל כבר כאן”, 10.2־28.2, 14:30־20:30, גורדון 26. הכניסה חופשית