תכירו את תומר רבי, ללא ספק אחד ממנהלי בתי הספר הבולטים בעיר. ולא, זה לא משום שאף אחד לא האמין שהוא יגיע למעמד הזה (כלומר חוץ ממנו)
את הרגע שבו נכנס תומר רבי (34) לתפקידו כמנהל בית הספר היסודי 'דיזנגוף' לפני כשנה הוא לא ישכח לעולם: "פגשתי את מחנכת הכיתה שלי שאמרה לי: 'מכולם אתה האחרון שהאמנתי שיגיע להוראה". הוא חייך חיוך קטן ונכנס לחדר המנהל עם תחושה של סגירת מעגל.
כדי להבין את גודל המאורע צריך לחזור כמעט שלושים שנה לאחור, לשכונת קרית שלום שנמצאת בדרום העיר ובה לא מעט משפחות שמתמודדות עם קשיי היום יום. רבי ש"הצטיין" במעשי קונדס נזרק מכמה בתי ספר, ולימודים גבוהים היו רחוקים ממנו. "אצלנו בשכונה אין לאף אחד את המישהו שיסדר לו דברים או שיפתח לו דלתות. אני סיימתי תיכון בלי בגרות אבל בתוך תוכי ידעתי מהי הדרך".
כשהפך רבי למנהל בית הספר הממלכתי דתי ששוכן בלב השכונה הוא פגש יום אחד תלמיד שאולי קצת הזכיר לו את עצמו. "היה לי תלמיד קצת מופרע עם נטייה לאלימות וכששאלתי אותו 'למה אתה אלים?' הוא ענה לי בתשובה שהיממה אותי: 'כי זה מה שאני יודע ואם אתה יודע משהו אחר בוא תלמד אותי'. זה המצב בשכונה, יש הרבה צמתים רק צריך תמרורים נכונים שיכוונו אותך נכון".
לאחר הלימודים התגייס רבי לצבא ולאחר השירות עשה תפנית כשנסע לרמת הגולן ללמוד בפנימייה. "לאחר מכן הקמתי גרעיני הנהגה בשכונות והייתה לכך הצלחה רבה". בשנים אלו התעצבה אצלו ההשקפה החינוכית שגורסת שחינוך טוב טמון ביכולת לזהות גורמים מנהיגותיים במקום חלש ולעודד אותם לקחת פיקוד. "הגיעו אליי אנשים שאמרו לי 'תראה מה עשית בלי תואר' וזה נתן לי דחיפה ללכת ללמוד", מספר רבי. ואכן, הוא ניגש ללימודי תואר בחינוך תוך כדי גידול ששת ילדיו כשהמטרה היא לחזור לשכונה. "תחילה לימדתי בתיכון 'ראשית' ביד אליהו ולאחר מכן כשנפתח מכרז נגשתי והתקבלתי לבית הספר".
בשעת צהריים אני נכנס בשערי בית הספר, מול חדר המורים אני מבחין בשלט גדול מרוח על כל הקיר עליו הודפסו שלל ציטוטים מעוררי השראה מתחום החינוך, מהתלמוד ועד יאנוש קורצ'ק. רבי נכנס לתפקידו בחרדת קודש. "אני בוכה כפול ביום כיפורים כי אני יודע שאני חורץ גורלות", הוא מספר. בטח תשאלו מה עם אותם תלמידים חלשים שנשרכים מאחור? כאן לרבי ישנה תפיסה חינוכית אחרת. תפיסה שמאתגרת את השיח הקיים שדואג להעצים את החלש. "אני הרגשתי כילד סוג של חוסר, כי דואגים לחלשים, למסכנים, לעולים החדשים ולאלו שאין להם ואני תמיד תהיתי מדוע אין פרויקטים כדי לחזק את החזקים? אני במלחמה כנגד הרעיון הזה, כי זה מנציח את החולשה ואני אעשה הכול כדי לחזק את החזק: שאותו תלמיד שיש לו 6 בתעודה יראה את אותו אחד שיש לו 8 וירצה להגיע לשם".
אפשר להתווכח עם הרעיון הזה, אבל העובדות מלמדות שבעוד שבבתי ספר בדרום העיר אין יותר מדי ביקוש הרי שבבית הספר של רבי מספר המבקשים להירשם לכיתות א' שילש עצמו במשך שנה. ישנה עלייה של 30 אחוז במספר תלמידי כיתות הביניים והממוצע הבית ספרי עלה מ-64 ל-80.2. "התלמידים הם חלק ממני. הרי נולדנו באותה השכונה וההורים מבינים את זה".
אני משוחח עם רבי בחדר המנהל. הוא חושף לי את הישגיו של בית הספר, מראה לי מצגות ומציג בפניי חוברות עבודה שהם עיצבו בעצמם לתלמידים בחופש. "זה לא משהו שניתן לרכוש בקרביץ", מסביר לי רבי וגם מספר לי על פרויקט מעניין שיזם, במסגרתו הוא מזמין הורים לחוג בלימוד אנגלית. "אני לא יכול לבקש מילד שילמד עם ההורים שלו כשהם בעצמם לא יכולים ללמד אותו". החוג ממומן בידי ההורים והוא גם חלק מאותה חשיבה מחוץ לקופסה שמנהיג רבי בבית הספר: "הקמתי מרכז חדשנות ללימוד השפה דרך שיטה שנוסתה בקולומביה – פתחנו מועדון קוראים בו התלמידים קוראים ספר ומנהלים עליו שיח פתוח".
אחד הפרויקטים בהם גאה רבי הוא פרויקט הצמידים כפי שהוא מתאר: "התלמידים אצלנו מקבלים 'צמידי חסד', כשהמטרה היא שהתלמידים יכבדו האחד את השני ושתהיה נראות למעשה החסד". פעם בשבוע שולחת כל מחנכת תלמיד מצטיין 'לבוקר טוב עם המנהל' ושם הוא מקבל שקית הפתעות ומסביר למנהל מדוע זכה לכך. "אצלי התלמידים נכנסים לחדר המנהל לא כשהם עשו מעשה רע, וזה בעצם מעניק להם את ההרגשה שזהו מקום נוח להיכנס אליו".
בבית הספר לומדים 300 תלמידים, כאשר חמישית מהם הם בני הקהילה האתיופית. בהפסקות, כך מספר רבי, ירדה האלימות לאפס. "הנהגתי חוגי קט רגל לתלמידים ואירובי לתלמידות, כך כבר לא הייתה להם סיבה לעורר אלימות". כשאני שואל את רבי מהיכן מגיעים כל הרעיונות שלו, הוא עונה לי בפשטות: "אני שואל את עצמי מה לי היה חסר כילד".
אחת היוזמות היותר יפות של רבי היה כשהחליט לכנס את כל 'האנשים השקופים' בבית הספר: השומר, אנשי התחזוקה, הניקיון והמזכירה כדי לחלק להם תעודות הערכה במעמד מנהלי האגפים שלהם בעירייה, מה שגרם לעלייה בערך העצמי של העובדים. "גורמים בעירייה פנו אליי ואמרו לי שזה משהו שיכול לשנות תפיסה". בשנה הבאה הוא הולך לשנות את תפיסת המורים ובונה להם סדנאות העצמה והעשרה. "איך שהמורה נכנס בשער כך ייראה גם היום של התלמידים שלו", הוא מציין.
בסוף הפגישה אני חוזר לרגע שבו פגש רבי את המחנכת שלו ומנסה להבין איך היא הגיעה למסקנה שממנו לא יצמח כלום. "אני חושב שהיא לא מספיק האמינה בי", הוא אומר לי תוך שהוא מישיר אליי את מבטו ואז הזיק חוזר אל עיניו: "היום שום מורה לא יכול לומר לאף תלמיד שלי שהוא לא יכול להצליח. אם אני הצלחתי כל אחד יכול".
