לפנק לפנק לפנק

הילה ליבסמן באה בצבעים.

לפני כעשרים שנה קיבלתי מחברה טובה חוברת צביעה.   “ראיתי את זה בחנות ספרים וחשבתי שזה מתאים לך”, היא אמרה.

התיישבנו שתינו והתחלנו לצבוע.

עד היום אני שומרת את החוברת עם ההקדשה המקסימה שנכתבה עבורי.

“להילה  חוברת זאת היא מגיל 0 עד 120, את תמיד תישארי ילדה”.

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי צובעת.  בכל מקום שאפשר הייתי ממלאת צבע על דפים, ספרים, תקליטים, קירות ומקלטים.

תמיד הייתי המתנדבת הראשונה לצבוע.

היום עשרים וחמש שנה אחרי, קיבלתי במתנה מהוצאת כנרת זמורה 3 ספרי צביעה.

למה אני קיבלתי?  כי אני שייכת לקהילת הספר הסגול.  זאת קבוצה נבחרת של 50 נשים שמשחקות תפקיד של ממש בתחום הספרות.  אני מקבלת את הספר שעדיין לא ייצא לאור לפני כולם.  קוראת אותו ונותנת ביקורת אם זה בקבוצה או בבלוג.

החודש פינקו אותנו בספרים אלו.והחלטתי להעביר אותם לבתי שיר.  את שלושת הספרים, לכבוד יום ההולדת ה19 שתחגוג היום.  כל זה בתוספת לאייפון חדש שהיא קיבלה.

בטוחה אני שהיא תתלהב מהספרים באותה מידה כמוני.

שיר מציירת ואומנית ומזכירה לי את עצמי כשהיתי בגילה.  אבל, היא הרבה יותר טובה.

לשיר יש כישרון אומנותי לא רק על הבמה.

אני גאה בה בכל נבכי נפשי.  זאת הילדה שתמיד רציתי עוד לפני שנולדה.

שיר סיימה תיכון לפני שנה ומאז היא לא הפסיקה בלמידה.

בעוד מספר חודשים היא מתגייסת לצבא.

מתרגשת בשבילה.

חודש הבא היא תרקוד במרכז לאומניות הבמה.

התרגשות כפולה.

אני מאחלת לה יום הולדת שמח

בהצלחה בהופעה

וגיוס קל ונעים.

אוהבת עד השמיים ובחזרה.

משחררת שיר שיהיה בספר השירים שלי.

שיר זה נכתב יומיים אחרי שנולדה בתי שיר.

 

עיניים תכולות נוגעות

נגעתי בתשוקות

דרכתי פינות.

דימיתי שחפים

ברגליים חשוכות

עד ליום,

עד לילודה חדשה

לבכי.

העיניים

תכולות תמיד.

תגובות

להשאיר תגובה