בקרית אונו, כמו במקומות רבים בארץ, המעבר החד והצורם בין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה לבין חגיגות יום העצמאות, מקבל השנה משנה תוקף כואב ומורכב. על רקע המלחמה הנמשכת למעלה משנה וחצי והידיעה הכואבת על 59 חטופים שעדיין מוחזקים בשבי חמאס בעזה, עולה השאלה ביתר שאת כיצד ניתן לגשר על הפער הרגשי העצום בין האבל הלאומי לשמחת העצמאות. בבית הספר הדמוקרטי בקרית אונו, ההתמודדות עם שאלה זו אינה נשארת תיאורטית, אלא הופכת לתהליך חינוכי מעמיק ומשמעותי במסגרת ההכנות לטקס המעבר המסורתי של בית הספר.
איתן אלחדז ברק
המציאות נכנסת לכיתה: אתגר חינוכי
"היום, 30 באפריל 2025, 572 ימים שבהם יש חטופים בעזה ואנחנו עדיין בעיצומה של מלחמה," כך נפתח מכתב נציגי ההורים ששיקף את התחושות בבית הספר במהלך הטקס. "לא חשבנו לרגע, שגם השנה נערוך טקס במצב כזה. זוהי סיטואציה מערערת ומטלטלת". השאלה האם וכיצד להכניס את המציאות הקשה והאקטואליה הסוערת אל בין כותלי בית הספר, ובפרט לעיסוק בטקס כה רגיש, עמדה במרכז הדילמה החינוכית.
עבור צוות בית הספר הדמוקרטי, התשובה הייתה ברורה: החינוך לשיח פוליטי-חברתי הוא ערך יסוד. המטרה היא "לקדם בנוער שלנו מודעות, אכפתיות ואקטיביות חברתית, דרך פיתוח היכולת להעמיק, להקשיב, לשאול שאלות ולגבש דעה על החיים הסובבים אותנו במדינה". בד בבד, הובנה החשיבות הקריטית של השגרה כעוגן לרווחה נפשית עבור בני נוער שחוו טלטלות רבות בשנים האחרונות, ביניהן מגפת הקורונה והמלחמה הנוכחית.
"שיעור בין העיתים": מרחב לדיון ויצירה
הפלטפורמה שנבחרה לשילוב בין הצורך בעיבוד המציאות לבין שמירה על מסורת ושגרה הייתה "שיעור בין העיתים". שיעור ייחודי זה אפשר לתלמידים ולצוות לעבוד יחד על יצירת הטקס, שהפך למסורת קהילתית. התהליך כלל הבאת טקסטים, עיון מעמיק בהם (דרישה), ודיון בערכים ובדילמות העולים מהם באופן תיאורטי. אך מעבר לכך, השיעור היווה מרחב בטוח לגעת בנושאים רגישים ושאלות מוסריות שעלו ישירות מהמציאות היומיומית, מהחדשות ומהמצב שנכפה על כולם.
התהליך לא היה פשוט. בתחילת השנה, הדיונים לוו לעיתים קרובות בשתיקות, כשהקושי לגעת בנושאים הרגישים היה ניכר. בהדרגה, נבנה אמון שאפשר העזה גדולה יותר, עד כדי דיון בשאלה האם ישנם נושאים שכלל אינם ניתנים להעלאה לדיון. לקראת סוף התהליך, התפתחו דיונים תוססים ואף ויכוחים נוקבים, במיוחד סביב טקסט מסוים שנשקל לשילוב בטקס, הוכנס והוצא ממנו מספר פעמים. "למרות שבסופו של דבר בחרנו לא להכניס אותו," מציינות נשות החינוך שהובילו את התהליך, "הוא היווה במה לשיח עמוק ורציני שהיה באמת חשוב לכל אחד ואחת מאיתנו."
מסורת ישראלית מתחדשת: טקסי המעבר
טקס המעבר עצמו הוא יצירה ישראלית-יהודית ייחודית יחסית, שצמחה בשנים האחרונות מתוך הצורך לרכך את ה"הלחם הכמעט בלתי אפשרי", כפי שמתאר זאת ד"ר רני יגר, ממקימי 'בית תפילה ישראלי' והוגי המסורת לפני כ-15 שנה, בין יום הזיכרון העצוב ליום העצמאות השמח. יגר מסביר כי לא נמצא מודל דומה במדינות אחרות, ולכן נוצר טקס ייחודי זה, המאפשר מעבר הדרגתי ותהליך נפשי.
ההשראה המרכזית למבנה הטקס הגיעה ממודל ה'הבדלה' היהודי, המסמנת מעבר בין זמנים (קודש לחול, שבת לימות השבוע). "אתה נכנס לטקס כשברחוב ישנה עדיין את דממת יום הזיכרון… לאחר שעתיים אתה יוצא לרחוב הומה ורעש הזיקוקים והפטישים ברקע", מתאר יגר. בנוסף, הטקס נשען על הפסוק הידוע מספר קהלת, פרק ג': "עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד". הפסוק מספק תבנית וקריאת כיוון, והטקס עובר דרך הכפילויות שמציג קהלת, המשקפות את המתח והניגודים המאפיינים את החוויה הישראלית ביום זה. מסורת זו התפשטה וכיום נחגגת בקהילות רבות ומגוונות ברחבי הארץ.
תקווה מתוך הקושי
בבית הספר הדמוקרטי בקרית אונו, התהליך המורכב הניב לא רק טקס, אלא גם שיח משמעותי ולמידה הדדית. הצוות החינוכי מביע הערכה עמוקה לתלמידים: "נערים ונערות יקרות, זו תמיד זכות גדולה ללמד וללמוד אתכם. הבאתם לשיעור דרישה לתיקווה ואופטימיות – דווקא דרך ויכוחים, טקסטים קשים וביקורת. דרישה זו גרמה גם לנו להחזיק את התיקוה, ועל זה חשוב לנו להגיד לכם – תודה!"
לקראת הטקס והמעבר לימי העצמאות, המסר לקהילה מהדהד את המציאות המורכבת: "גם השנה קשה להרים כוסית לחיים. נרים כוסית בתקווה להחזרת כל החטופים מייד, ולימים טובים יותר."
התהליך בבית הספר הדמוקרטי ממחיש כיצד מסורת מתחדשת פוגשת מציאות כואבת, וכיצד בתוך האתגרים הגדולים ביותר, החינוך והקהילה יכולים ליצור מרחב לעיבוד, לשיח, ואף לחיפוש משותף אחר תקווה.
