הקהילה הגאה בתל אביב מכילה כל כך הרבה צבעים. בעצם הרבה יותר מצבעי הקשת בענן. יש בה אפור ולבן דהוי וטורקיז וזהב ועוד מלא. מה גם שהקהילה הגאה "בתל אביב" היא לאו דווקא רק תל אביבית בהוויה שלה. רבים מגיעים מכל מיני אזורים בארץ אל העיר בה מותר להם להיות בדיוק מי שהם. אבל יש רק מקום אחד שמכיל באמת את כו-לם ושייך באמת לכל מי שרק רוצה להיכנס בשעריו, והוא כזה כבר 12 שנה! – "האוויטה". לכבוד החגיגות שהתקיימו החודש, יצאנו לשטח לשאול כמה שאלות את יגאל רענן – אחד הבעלים והנשמה הפועמת מדי ערב באוויטה.

אז מה סוד הקסם? איך שומרים על מקום חי ובועט כל כך כבר 12 שנים?

באוויטה זה לא פועל של אדם אחד, אלא הסינרגיה שנוצרת משלושתנו ומכל הנוגעים בדבר. אנחנו כמו פאזל, כל אחד מביא איתו משהו ממנו ויחד אנו רוקחים את הקסם. שי למשל אחראי על השיווק והיח"צ, הוא עושה את זה הכי טוב בעולם. בן מיצב את הבר כבר קוקטילים ראוי עם תפריט שלא נופל מהרבה מקומות בעיר. אני אחראי על האירוח. אני מקשיב ושומע את הקהל שמגיע הנה, מבין מה הצרכים שלהם. הסוד הוא גם לשבת ולחשוב כל הזמן קדימה, לא לנוח על זרי הדפנה. אנחנו יושבים מדי שבוע וחושבים על איך להפוך את החוויה הלילית של הבליינים שלנו למדהימה. איך להתאים אותה לכמה שיותר סוגי קהלים. אנחנו בודקים כל הזמן מה קורה בעולם כדי להישאר עדכניים, יוצאים להפקות חיצוניות כמו פארק המים בשפיים בגאווה, פתיחת ליין הגייז "ביצ'" בקיץ בחוף פרישמן ועוד. הרבה מאוד עבודה קשה ואהבה למה שאנחנו עושים ולאנשים המדהימים שמגיעים הנה ומשמחים אותנו.

מה מרגש אותך באוויטה? מתי החל הרומן בניכם?

התחלתי בתור בליין שהיה מגיע כמעט כל יום. הייתי מחכה מהבוקר שיגיע הערב כדי שאוכל להגיע הנה. חמש שנים לאחר מכן הצטרפתי לצוות שמושך בחוטים, זה היה כמעט בלתי נמנע, הרגשתי שזה הבית שלי. היו לי המון רגעים מרגשים במשך השנים והם מתרחשים כאן כל הזמן עד היום. מקרים של תיירים שהגיעו לבדם ונלקחו בחיוך אל תוך חבורה כזו או אחרת. ברמה שלמחרת הם כבר ישובים כולם יחד כאילו היו חברים מאז ומתמיד. החברויות שנרקמות כאן, זה כל כך מקסים. גם כשאני רואה זוג שהכירו אצלנו – ויש לא מעט כאלו, מגיעים שנה אחר שנה ונשארים יחד וזוכרים תמיד את האוויטה כמקום שפתח להם את דלתות האהבה, זה מחמם לי את הלב ומשמח מאוד.

כבר שנים שהאוויטה הוא בעצם יצור כלאיים. הוא היה פעם בר- מסעדה ששימש אותי בצעירותי לדייטים רבים. כיום הוא דאנס בר עם אופי שונה בכל יום. זה לא קצת מבלבל שיש כל כך הרבה גוונים?

זה מה שכל כך נכון ויפה פה. אנחנו מקום של כולם, אין אף אחד שירגיש כאן חוסר נוחות. הרבה פעמים מגיעים חברים סטרייטים, הם אף לא ירגישו מאוימים כאן, מרגישים כאן טוב. הרחבת אפשרויות הבילוי כאן היא בלתי מוגבלת. בליינים יכולים לבוא הנה לדייט ויהיו להם מקומות שקטים בחוץ בהם הווליום נמוך יותר בכוונה. אפשר להגיע לשבת עם חברים בפנים על הספות או בחוץ אם רוצים יותר לדבר. אתה יכול להגיע לפיקאפ בבר שלנו, הרבה מאוד עושים גם את זה ומוצאים להם את אשר ביקשה נפשם ללילה או יותר ואפילו לשבת בחוץ במרפסת, להשקיף על הנוף ולבחון. האפשרויות לא נגמרות כאן.

37231725-32d2-4c41-ba34-34ed396110fe

אז מה, כל יום ליין אחר?

כן, בכל יום יש נגיעה אחרת ויש קהלים קבועים לליינים מסוימים. בראשון זה מוסד       האירווזיונים הוותיק . כיף לא נורמלי. הליין ידוע מאוד באירופה ותיירים מאריכים את שהייתם בארץ ביום נוסף רק כדי להספיק להגיע. ביום שני ערב קריוקי. יש לנו בקהילה קולות נפלאים. החברים שלהם מריעים להם וגם מי שקצת ככה ביישן עולה לשיר, מקסים. בשלישי זה ערב דראג שגם הוא הפך למוסד. מגיעים להופעה מצחיקה מלאת אימפרוביזציה והפתעות. המקום כמעט תמיד מפוצץ בערבים הללו. ברביעי, מוזיקה שחורה עם "she wanna be black"  ששרה בלייב. בחמישי – שישי אופי מסיבתי יותר. יש לנו מאגר של דיג'יים מתחלפים כך שלא נוצר רק פלייליסט קבוע אחד. בשישי ליין הפנטסטיקו של קיי לונג. המון אנשים מגיעים לדרינק לפני מסיבה, חלקם אפילו נהנים כל כך שנשארים ומוותרים על המסיבה.

בשבת יש לנו ערב מאוד מיוחד. אנחנו מארחים תערוכות מתחלפות של ציורים או צילומים. התערוכות לעיתים קשורות לקהילה ולעיתים לא. נונה שאלנט היא המארחת והיא דמות לכשעצמה. הויז'ואל שלה מאוד חזק, בשנתיים האחרונות היא קבועה גם בשבוע האופנה בת"א.

בסופ"ש לפני שבועיים חגגו באוויטה 12 שנים בחגיגה ענקית עם המון אנשים ומבצעי אלכוהול. החגיגות נמשכות גם עכשיו עם המון פינוקים על הבר, קוקטיילים מושקעים והכי חשוב אווירה טובה שמכילה כל אדם באשר הוא.

 

מניות
מאמר קודםחיים של אחרים
המאמר הבאהעיר הלבנה
קראתם עד הסוף ונותרה בכם סקרנות? נשאר לכם חיוך? אולי בפעם הבאה אכתוב עליכם. עד אז, אני מזמין אתכם להמשיך לקרוא אותי. אולי תפגשו את עצמיכן בין המילים.

תגובות

להשאיר תגובה