מתחם הבורסה ברמת גן, שרק שלשום (חמישי) ספג פגיעת טיל הרסנית, מתעורר ליום חדש. ההלם הראשוני מפנה את מקומו לתערובת של כאב והתמודדות, אך ממעוף הציפור ניכרת גם רוח בלתי ניתנת לשבירה של אופטימיות ואמונה עמוקה. הרחובות, שרק לפני שעות אחדות היו זירת הרס, מתמלאים באנשים שהגיעו לאסוף את השברים, פיזית ונפשית, ומתוך הכאב עולה מסר ברור של חוסן ישראלי.
איתן אלחדז ברק
עדויות מהשטח: פנים אל פנים עם ההרס והאופטימיות
"היי, שלום לך, איש יקר, מה שלומך?" אני פונה לרפאל, בעל קיוסק "האחים" הוותיק במתחם. "אנחנו פה יום למחרת. הפגיעה של הטיל הותירה פה באמת הרס רב. לא פשוט, נכון, לקום לבוקר כזה."
רפאל, שמחזיק בשלוש חנויות במתחם, מראה לי את חנות השניצל שלו: "הכול נשבר, השולחנות, המזגנים, הקירות. וואי וואי, אני רואה, הקדוש ברוך הוא שומר עלינו. תסתכל, נשבר כל הזמן." קירות בית העסק התפרקו, והותירו אחריהם שובל של הרס עם לוחות גבס שבורים מפוזרים וחוטים חשמליים משתלשלים. כששאלתי איפה היה בזמן הפגיעה, ענה: "במקלט של מס הכנסה פה, במקלט שלהם, בבונקר. זה בונקר, בום, וניצלנו. שמעתי גם מישהו הלך לשירותים וניצל. היה לו קקי."
רפאל, שנמצא במתחם שנים רבות, מוסיף: "לא חשבתי שזה יקרה בלב ז'בוטינסקי… אנשים הולכים פה מפוחדים, כולם באים לצלם. אבל אני רואה קודם כל ששומרים על אופטימיות." השלטים המנופצים והזכוכיות המפוזרות על המדרכה מחוץ לחנויות מעידים על עוצמת ההדף, אך הליכה ברחוב הסמוך, ובו בניינים גבוהים ומרשימים, עדיין מעניקה תחושה של עמידות העיר. כששאלתי אותו על "פרלמנט" קבוע שהוא וחבריו מקיימים, הוא השיב בחיוך: "אנחנו יושבים, בירה, גודנים אמריקאים. גם טילים של איראן לא מרתיעים אותך? בטח, בטח."
חיוך מול הריסות: סיפורה של אם צעירה
אני פוגש אישה צעירה, מחויכת אך חיוכה מסגיר חרדה. היא מפנה דברים מביתה. בניין המגורים הישן בו היא גרה ספג פגיעה קשה, וקירותיו החיצוניים מתפוררים, חלונותיו שבורים ומרפסותיו נהרסו. למרות זאת, דגל ישראל גדול תלוי מגאווה ממרפסת שבורה בבניין סמוך, סמל אילם לחוסן בלתי מתפשר. "תספרי לי איפה תפסה אותך האזעקה?" אני שואל. "אתמול היינו בזירת הערב ברמת גן, אצל ההורים שלי בצפון. ברוך השם אנחנו בחיים. הבית שלנו לא נשאר כל כך ממנו," היא אומרת בכאב. "אין בו כלום. ולמרות זאת את מחייכת." "בכינו, לא לבכות," היא משיבה. "זה דברים רציניים שנפגעו. כל מה שאתה יכול לדמיין בבית בגדול. אבל בסדר, יהיה טוב." היא והוריה מפונים לצפון, ומחכים לראות לאן יפנו אותם. "ברור שיעזרו לכם. זה דבר שאת שומרת על קור רוח, וזה חשוב."
נס בפילאטיס: הילה מסרי והאמונה העצומה
הילה מסרי, בת 30, גורו פילאטיס לדוגמניות וסלברטיס (נועה קירל ועדן פינס), תפסה את תשומת ליבי. הסטודיו שלה נפגע קלות, אך חנות פיצה שהייתה ממש לידה נהרסה לחלוטין. הילה, שמגיעה מבית מסורתי ומאוד בעלת אמונה, אמרה לי: "החנות שלידי פיצה נהרסה לגמרי, והנה אנחנו ספגנו פגיעות קלות. ולמה? אני שואל? עניין של נס… אמונה."
היא הייתה אמורה לאמן בשבע וחצי בבוקר, אך יום לפני כן, ב"תחושת בטן", ביטלה את השיעור והעבירה אותו לשעה מאוחרת יותר. הטיל פגע בשבע וקצת. "זה היה ממש נס שהמדריכה שלי לא הגיעה מוקדם," היא מספרת. "בדרך כלל כשממהרים, רצים לבניין הזה ממש, איפה שהמדרגות וואני לא יכולה לתאר מה היה קורה אם היו שם בשעת פגיעת הטיל זה פשוט לא היה מגן עליהם ."
"היום נכנסנו באמת להציל רק מה שאפשר," היא אומרת. "דברים הכי קטנים שיש, שהם באמת בעלי ערך. וכל השאר שילך כפרה. אין לנו כל כך מה לעשות. לפחות זה ברכוש. באמת החיים שלנו הרבה יותר חשובים." היא מוסיפה מילות עידוד לכל העסקים: "סמכו על עצמם, כי בסופו של דבר כמו שבניתם את עצמכם, תבנו את עצמכם שוב. אם באמת לא הייתה לנו את היכולת להתמודד עם זה, מקבלים את הניסיון הזה – ככה אני מאמינה."
קהילה של חוסן: מתנדבים ונוער מעורר השראה
בתוך ההרס, פגשתי את דין, מתנדב מארגון "לב אחד", שהגיע לעזור לדיירים שצריכים לפנות את בתיהם. "באתי היום ספציפית," הוא מספר. "חבר שלי בדיוק עוזר לכמה חבר'ה להוריד את כל הדברים למעלה." הוא מבסוט שעזר לאנשים רבים. "אני עוזר למשפחות שכבר לא יכולות לגור בביתן, ואני מקווה שהם יוכלו לחזור ולהוציא את כל השאר."
שגיא אלימלך, בן 18, תלמיד י"ב שרק סיים בגרויות, הוא מתנדב נוסף מארגון "לב אחד". כשנשאל איך צלח את השנים האחרונות, כולל הקורונה והשסע החברתי, השיב: "אני באמת מסתכל על המדינה ומסתכל על העולם, ואני רואה שכל המצב הפוך. ובקורונה פתאום לשבת בבית, להיתקע שנתיים וללמוד דרך מחשב שאני אישית בכלל לא הצלחתי. ופתאום מלחמה ואתה עובר כל כך הרבה דברים, אבל חלק מזה גם מחשל אותך ובאמת מקרב אותך לעם ומאחד. צריך למצוא את הדברים הטובים ובאמת לעשות את זה בשביל העם ולא בשביל המדינה."
שגיא רואה את השביעי באוקטובר כנקודת מפנה: "אחרי השביעי אתה באמת רואה שהסולידריות זה בעצם הכוח שייחד אותנו, ושאתה צריך לעשות את זה בשביל החברה ולא בשביל עצמך בהכרח, ושכאחד אנחנו מנצחים." כשנשאל מה הביא אותו לשם, ענה בפשטות: "הקטע הזה של וואלה, אני יכול לקום וללכת לים, אך במקום זאת אני באמת יכול לבוא לפה ולעזור. הקטע הזה של לעזור ולתת מעצמי כל עוד אני יכול, כי לאנשים מבוגרים יהיה להם קשה לרדת את כל השבע קומות האלה ברגל, ולי זה יהיה קל. אז אני אשמח לעשות את זה בשבילם."
גם לחתול גיזמו יש סיפור הישרדות
פגשתי גם את סמי, שנושא את כלב הפודל שלו, בוני. סמי, בעל עסק למותגי גברים בדיזנגוף, שהה בממ"ד בזמן האזעקה. הוא מספר בכאב: "לצערי, החתול החמוד שלנו גיזמו וחלקים מהארון נפלו עליו, לכן הוא מאושפז עכשיו עם אינפוזיה. שתבין, הוא חתול מבוגר בן 19." סמי, שגר עם בן זוגו איתי, מוסיף בהרהור: "אני מהראשונים שהביאו לשכונה כלב פודל ואז זה הפך לאופנתי. הכלב הזה מוכר פה בכל השכונה. אנחנו הגענו לפה בקורונה ומאז שהעניינים מסתדרים, נכנסנו להסגר ואז המחאות והקיטוב וכמובן השבר של השביעי באוקטובר, והנה כמעט שנתיים אחרי ונכנסנו למערכה חדשה."
המתווה החדש של מתחם הבורסה
הנפילה שאירעה אתמול במתחם הבורסה ברמת גן פגעה בעיקר בשני בנייני משרדים. בניין מגורים יוקרתי של חברת אזורים, הממוקם מול בנייני המשרדים ואוכלס לאחרונה, נפגע אף הוא. נציגי החברה בוחנים כעת את היקף הנזק שנגרם לבניין. גם בבנייני משרדים סמוכים נגרמה פגיעה כזו או אחרת, אך את עיקר הנזק ספג בניין אחד. קירות זכוכית מנופצים בבנייני המשרדים משקפים את ההרס סביבם, כשחללים פתוחים פעורים במקום חלונות. על אחד הבניינים הגבוהים, תלוי שלט ענק עם תמונתו של אדם חטוף והכיתוב המצמרר "WE WON'T STOP UNTIL THEY'RE ALL ", המהדהד את הכאב הלאומי אל מול הפגיעה המקומית. "הייתה נפילה בין שני בניינים לתוך חניון תת-קרקעי, שככל הנראה ספג את מרבית ההדף," מספרת דיירת המתגוררת במגדל מגורים הצמוד לבניין שנפגע. "יש כאן מגדלים חדשים שרק אוכלסו ושלושה גני ילדים נהרסו לחלוטין. בסך הכול, מאות דירות פה באזור ניזוקו ברמות שונות."
מתחם הבורסה, המוכר גם בשם מתחם בורסת היהלומים, ממוקם על גבול תל אביב וגבעתיים. מלבד משרדי הבורסה ליהלומים, במתחם יש מאות בנייני משרדים, בהם משרדים של חברות ביטוח כמו הראל, מנורה מבטחים ואיילון. במתחם יושבות גם חברות הייטק רבות, וכן בעלי מקצועות חופשיים רבים כמו עורכי דין ורואי חשבון. בין היתר, ממוקם במתחם מגדל אביב, שעד לפני מספר שנים היה המגדל הגבוה בישראל. בניינים נוספים במתחם כוללים את בית עורק, בית גבור ספורט ומגדלי התאומים – 1 ו-2, שהיו מהבניינים הראשונים שנבנו במתחם. לפני מספר שנים, על רקע מגמת עירוב השימושים, נבנו במקום גם מגדלי מגורים כחלק מפרויקטים המשלבים עסקים ומגורים. דוגמאות לכך הן מגדל השחר וכן מגדלי אקסצ'יינג', הכוללים בניין מגורים ובניין משרדים.
החיים ממשיכים: מילים של תקווה ואופטימיות
"בעזרת השם, יהיה פה רק שקט ונעבור את זה בשלום," מסכמת הילה. הסיפורים הללו, יחד עם רבים אחרים שפגשתי במתחם, ממחישים את כוחה של הקהילה המקומית להתגבר על קשיים – האם הרוח הזו תספיק כדי לבנות מחדש את המתחם ואת התקווה? נראה שתושבי רמת גן נחושים להוכיח שכן.
